ע"א 6538/20 כוכב הנגב חברה לבניין ופיתוח (1990) בע"מ נ. עזריה תומר- ו54

בד בבד עם הגשת הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.7.2020 (ת"א 21528-06-16, כבוד השופטת ג' לוין ) הוגשה על ידי המערערת בקשה לעיכוב ביצוע שהונחה לפניי בהיותי שופטת תורנית. משעיינתי בבקשה ובערעור סברתי כי נכון לזמן את הצדדים לדיון קדם ערעור בניסיון לסיים את התיק כולו בהסכמה, שאז ובמידת הצורך תינתן הדעת גם לבקשה לעיכוב ביצוע. כך לנוכח היקף הסכום נושא הערעור והנושא שבמחלוקת. הדיון התקיים היום, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים המלצתי לפני בא-כוח המערערת כי המערערת תשוב ותשקול את עמדתה בערעור. לאחר התייעצות עם נציג מרשתו הודיע בא-כוח המערערת שהמערערת אמנם עומדת על הערעור, וזו כמובן זכותה. על כן, ייקבע דיון בערעור לפני הרכב על פי הסדר הרגיל.

נותר אפוא להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. לאחר עיון בכתובים ומשהוספתי ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים גם בנושא זה, לא ראיתי מקום להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.7.2020 שהורתה על תיקון פסק דינו מיום 23.7.2020 של אותו מותב. הכלל בפסק דין כספי הוא שיש לבצעו עם הינתנו, למעט במקרים חריגים, וסבורתני כי עניינה של המערערת אינו נמנה עמם. סיכויי הערעור אינם גבוהים, בלא לטעת מסמרות, וגם בהיבט של מאזן הנוחות אינני סבורה שבנסיבות המקרה יש מקום ליתן למערערת את הבכורה.

אומר בתמצית, לגופם של דברים, כי מדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) מתוקף הסמכות שהצדדים הקנו למותב שישב בדין. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט בשוליו "לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות", תוך שנימק עניין זה. בעקבות בקשה שהגישו המשיבים "לעיון חוזר" בנושא ההוצאות, קבע בית המשפט בהחלטה מיום 29.7.2020 שהיא נושא הערעור כאמור, כי כאשר נקט לשון "הוצאות" דבריו כוונו לשכר טרחת עורך דין ולא להוצאות משפט, ומדובר לכן ב"טעות" כמשמעותה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. משכך, הוסיף בית המשפט ופסק הוצאות משפט כפי שפסק. לטענת בא-כוח המערערת, החלטה זו של בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה כפי שנקבעה בעניין גופר (בר"מ 5720/05 גופר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (5.8.2007)); ואולם, בכל הזהירות ובלא שאביע עמדה נחרצת, דומני שלא כך הוא. משעה שבית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי בהתייחסו בפסק הדין "להוצאות" התכוון לשכר טרחת עורך דין בלבד ומדובר בטעות קולמוס, לכאורה שותק פסק הדין לעניין הוצאות משפט; ואם אמנם כך, הרי שזה הוא המקרה שבעניין גופר נקבע כי מדובר ב"השמטה מקרית" הניתנת לתיקון על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. יצוין כי הדברים נאמרים לכאורה, ועניין זה יוכרע על ידי ההרכב שלפניו ייקבע הערעור לדיון, לאחר שהצדדים יפרשו את טענותיהם לפניו.

סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. אינני עושה צו להוצאות בבקשה.