ע"א 6539/97 ג'ויס מאיירס נ. נוי-אל חברה לבנין בע"מ

החלטת להאריך את המועד להגשת הערעור, אך מן הטעם שהמשיבה הגישה ערעור מטעמה על פסק הדין (ע"א 6382/97), ובית משפט זה ייזקק ממילא לסכסוך שבין בעלי הדין. אבאר עמדתי: המשיבה תוקפת בערעור שהגישה את החלטת בית משפט קמא לבטל את עיסקת המכר בין המערערים למשיבה, ומבקשת לקיים את ההסכם ולאכוף אותו. לחלופין, אם תעמוד בעינה ההחלטה לבטל את ההסכם, מתבקשת הגדלת הסכום שעל המערערים להשיב למשיבה. המערערים טוענים בערעור שבכותרת, כי ביטול העיסקה נעשה כדין וכי אין להטיל עליהם חובה להשיב סכום כלשהוא למשיבה. המדובר, איפא, בשני ערעורים שתכליתם לבחון את תוקף עיסקת המכר הנ"ל ואת התוצאות המשפטיות הנובעות מכך. בנסיבות אלה, כאשר ממילא תלוי ועומד בפני בית המשפט ערעור נוסף בין אותם בעלי דין ובאותו ענין, קיימת הצדקה העולה כדי "טעם מיוחד" להאריך את המועד שהוחמץ על ידי המערערים (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 893-892).

אוסיף, כי המדובר באיחור של מספר ימים בהגשת הערעור, שסיבתו נעוצה בטעותם של באי כוח המערערים בנוגע להכללתם או אי הכללתם של ימי שביתת בתי המשפט במניין הימים להגשת הערעור. איני מקבלת את הטענה, כי ניתן לראות בע"א 6539/97 ערעור שכנגד בתיק ע"א 6382/97, וכן איני מקבלת את הטענה כי הערעור הוגש במועד. כמו כן, אין להכיר כ"טעם מיוחד" בקיומם של בירורים בענין מניין ימי השביתה במזכירות בית המשפט. הבירור שהיה צריך לעשותו הוא עיון בילקוט הפרסומים מיום 15.10.97. עיון כאמור היה מונע את האיחור. ואולם, כפי שציינתי, ראיתי להשתית את ההחלטה אך ורק על עובדת קיומו של הליך אחר תלוי ועומד.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה למחיקת הערעור, ונענית לבקשה להארכת המועד להגשתו. המערערים ישלמו למשיבה, אשר הוטרחה לדיון בגינם שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 5,000 ש"ח.