פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6553/19
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
מני בניש
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד אלישיקוב
2. אסנת אלישיקוב אוחיון
3. עו"ד אמיר סטמרי, בתפקידו
ככונס נכסים
4. עו"ד רון דרור, בתפקידו כנאמן
לנכסי החייב
5. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.7.2019 בפש"ר 1221-01-14 שניתנה
על ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ
בשם המבקש:
עו"ד ארז רזניק; עו"ד שגיב
דוד
בשם המשיב 1:
עו"ד ניר חצרוני
בשם המשיבה 2:
עו"ד יניב אינסל; עו"ד
אורית ספיבק
בשם המשיב 3:
בעצמו
בשם המשיב 4:
בעצמו; עו"ד אופיר מנצ'ל
בשם המשיב 5:
עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי
החלטה
1.
ביום 10.9.2013 נחתם הסכם הלוואה בין המבקש לבין המשיב 1 (להלן: החייב ) והמשיבה 2 (להלן: אשת החייב ), שבו התחייב המבקש להלוות להם מיליון ₪. על בסיס ההסכם, נרשם לזכותו של המבקש ביום 12.9.2013 משכון מדרגה שניה על זכויות בנכס שבבעלות החייב ואשתו. ביום 25.2.2014 הוצא צו כינוס לנכסי החייב, וביום 16.12.2014 הוכרז פושט רגל. במסגרת הליך פשיטת הרגל, הגיש המבקש תביעת חוב על בסיס הסכם ההלוואה. הנאמן קבע שהמבקש לא העביר לחייב ולאשתו את סכום ההלוואה, ודחה את התביעה. המבקש ערער על החלטת הנאמן, וביום 8.8.2018 דחה בית משפט של פשיטת רגל את ערעורו. ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 7676/18 ), ודיון בו נקבע ליום 11.6.2020. בינתיים מומש הנכס דנן, על-פי בקשת בנק ירושלים שהחזיק במשכנתא מדרגה ראשונה. לאחר תשלום החוב לבנק וההוצאות שנפסקו בהליך המימוש, נותר בידי כונס הנכסים שמונה לצורך המימוש סכום של 1,319,322 ₪. ביום 14.5.2019 ביקש כונס הנכסים מבית משפט של פשיטת רגל להתיר לו לחלק סכום זה – מחצית לקופת הכינוס של החייב ומחצית לאשת החייב ולנושיה, בהתאם לבעלותם המשותפת בנכס. בקשה זו הוגשה בעקבות פנייתה של אשת החייב לכונס הנכסים, שבה ביקשה לקבל את הכסף לצורך תשלום חובותיה. ביום 14.7.2019 קבע בית המשפט, כי "עסקינן בצד ג' שאינה מצויה בהליכי פש"ר, ולכן איני רואה מניעה להעברת הכספים אליה ולנושיה" . נקבע, כי החלוקה תבוצע תוך 14 יום, אלא אם ימציא המבקש צו לעיכוב ביצוע מבית משפט זה. צו כאמור לא הומצא, וביום 29.7.2019 הורה בית המשפט לכונס הנכסים "להעביר את חלקה של האשה לידי בא כוחה, עו"ד אינסל, אשר יפעל לחלוקתם בתום 7 ימים מהמועד בו יועברו אליו הכספים" .
2.
על החלטה זו הגיש המבקש את בקשתו זו למתן רשות ערעור שלפנַי. בפתח הבקשה ציין המבקש, כי "בקשת רשות זו מוגשת מטעמי זהירות. שכן, כפי שיובהר להלן, ההחלטה מיום 29.7.2019 מהווה פס"ד [...] לפיכך יש לדון בבקשה זו משל היתה ערעור בזכות על פסק הדין" . ביום 30.10.2019 ביקשתי את תשובת המשיבים לבקשה, ואת התייחסותם לשאלת סיווגה הנכון של ההחלטה מושא הבקשה. החייב ואשתו לא התנגדו לסיווג ההחלטה כפסק דין; הנאמן טען, כי יש לסווג את ההחלטה כהחלטה אחרת, מבלי לנמק את עמדתו; כונס הנכסים הרשמי סבר, כי ההחלטה מהווה פסק דין, שכן היא מסיימת את הדיון בשאלת חלוקת כספי המימוש.
4.
מקובלת עלי עמדתם של המבקש ושל כונס הנכסים הרשמי, לפיה החלטת בית משפט של פשיטת רגל היא פסק דין, שהערעור עליו בזכות. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט אפוא שהבקשה תידון כערעור. המזכירות תפעל בהתאם.
ניתנה היום, י"ד
בכסלו התש"פ (12.12.2019).
ש ו פ ט