ע"א 6564/10 המועצה המקומית מג'אר נ. הרשות הממשלתית למים וביוב-נציב המים

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין לענייני מים בחיפה בעח"ק 2567-06-09 שניתן על ידי השופט א' קיסרי ונציגי הציבור ג' הרמלין ו- ש' שטרייט ביום 11.7.2010 ולפיו נדחה ערר המבקשת על החלטות מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב להטיל עליה תשלום מיוחד בהתאם לסעיף 124א לחוק המים, התשי"ט-1959.

רקע וההליך לפני בית הדין לענייני מים

1.

מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב הטיל על המבקשת תשלומים מיוחדים לשנים 2002 ו-2003. המבקשת לא שילמה תשלומים אלו, ולאחר שבשנת 2009 הוטל עיקול בגין החוב, הגישה המבקשת ערר לבית הדין לענייני מים על ההחלטות לחייבה בתשלומים אלו.

2.

במסגרת הערר, טענה המבקשת כי לאחר שקיבלה הודעות בנוגע לחיוב בתשלומים המיוחדים היא פנתה למשיבה והעלתה השגות בנוגע לכמויות המים שנצרכו ובנוגע לסכומי החיוב, וכי המשיבה הודיעה כי לאחר בחינת העניין תימסר תשובה בכתב. לטענת המבקשת, תשובה כאמור לא ניתנה וחלף זאת - בחלוף ארבע שנים לאחר דין ודברים אלו - הוטל עיקול בגין החוב. בנסיבות אלה, טענה המבקשת כי לא היה מקום להטיל עיקול בגין החוב קודם לקבלת תשובה על השגתה, כי טרם חלף המועד להגשת הערר וכי יש לבטל את החיוב בתשלומים המיוחדים. המבקשת הוסיפה וטענה כי בנסיבות אלה, בהן לא היו בידיה הנימוקים לדחיית השגתה בשל מחדלה של המשיבה, לא הייתה המבקשת יכולה להגיש כלל ערר. לגופם של דברים טענה המבקשת כי הודעות החיוב היו שגויות, מאחר שחושבו על בסיס נתוני צריכה שאינם מדויקים.

3.

המשיבה טענה כי הודעות החיוב נמסרו למבקשת זמן רב קודם להגשת הערר, ועל כן חלף המועד להגשת הערר ואין להידרש לו. המשיבה טענה כי הודעות החיוב, שנמסרו למבקשת לאחר הגשת השגתה מהוות את התשובה לה. לגופם של דברים, טענה המשיבה כי החיוב התבסס על נתוני החברה לאוטומציה של מינהל השלטון המקומי, וכי נתונים אלו מבוססים על נתוני הצריכה של המבקשת.

4.

במהלך הדיון לפני בית הדין לענייני מים הגישה המבקשת תצהירים משלימים בהם פורטו טענות שונות כנגד החיובים שהוטלו עליה. בעקבות בקשת המשיבה, הורה בית הדין על הוצאת תצהירים אלו מן התיק. בית הדין קבע כי התצהירים הוגשו ללא רשות, וכי מאחר שתצהירים אלו, על הטענות המובאות בהם, לא היו לפני המשיבה בעת קבלת ההחלטה על הטלת היטל החיוב המיוחד הרי שאין מקום להידרש אליהם. בקשה שהגישה המבקשת לתקן את הודעת הערר, תוך הוספת הטענות הנזכרות בתצהירים האמורים נדחתה אף היא.

פסק דינו של בית הדין לענייני מים

5.

בית הדין לענייני מים דחה את הערר. בפסק הדין נקבע כי לא היה על המשיבה למסור למבקשת החלטה בכתב בנוגע להשגתה וכי די בהודעות החיוב שנשלחו אליה בחודש יולי 2005 ובחודש ינואר 2006. כן נקבע כי כמויות המים שעל בסיסן התקבלו ההחלטות על הטלת התשלום המיוחד נקבעו על בסיס נתונים שהתקבלו מן החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי, וכי לא ניתן בחלוף ארבע שנים מיום שנשלחו הודעות החיוב לברר את טענות המבקשת בדבר טעויות בנתונים אלו.

טענות המבקשת בערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

6.

ביום 7.9.2010 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין. בקשה שהגישה לבית הדין לענייני מים לעכב את ביצוע פסק הדין נדחתה, ובעקבות זאת הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט זה.

7.

במסגרת הערעור טוענת המבקשת כי בית הדין טעה כשקבע כי לא היה על המשיבה למסור לה החלטה בכתב בנוגע להשגה שהוגשה על ידה. בנוסף, נטען כי הטענה לפיה לא הייתה חובה כאמור על המשיבה הועלתה לראשונה בסיכומי המשיבה ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. המבקשת מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי הודעות החיוב שנשלחו אליה לאחר הגשת ההשגה על ידה אינן עומדות בחובת המשיבה לנמק את החלטתה לדחות את השגתה, ועל כן הנטל להוכיח כי החלטת המשיבה הייתה כדין מוטל על כתפיה ולא על כתפי המבקשת.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית הדין טעה בקביעתו כי קיבלה את הודעות החיוב בשנים 2005 ו-2006, וכי קביעתו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנות המים (תשלום מיוחד), התשל"ט-1978.

בנוסף, טוענת המבקשת כי טעה בית הדין כשדחה את בקשתה לתקן את הודעת הערר ושהורה להוציא מן התיק את התצהירים המשלימים שהוגשו על ידה. בעניין זה טענה המבקשת כי רק לאחר קבלת תשובת המשיבה לערר שהוגש למדה היא על הנימוקים לדחיית השגתה ועל כן רק בנקודת זמן זו יכלה להתייחס להחלטתה לגופה.

8.

במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עומדת המבקשת על טענותיה בערעור, וטוענת כי הסיכויים שזה יתקבל טובים. כן טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהקשר זה מצביעה המבקשת על מצבה הכלכלי הקשה ועל היות תקציבה כפוף לתכנית הבראה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לא תוכל לשלם את שכר עובדיה ככל שיהיה עליה לשלם את הסכום שחויבה בו באופן מיידי.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תשובת המשיבה.

10.

כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין נושא הערעור [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. ואולם, בית המשפט יחרוג מכלל זה מקום בו שוכנע כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע [ראו למשל: ע"א 8674/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 1.4.2009)]. כאשר המדובר בעיכוב ביצוע חיוב כספי, הנטייה תהיה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא אם מוכח כי קיים חשש כי לא יהיה למבקש עיכוב הביצוע מאין להיפרע היה ויזכה בערעורו, או אם יוכח כי תשלום סכום הכסף עלול לפגוע במצבו הכלכלי של המבקש באופן אנוש עד כי אף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו [ראו: ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון (לא פורסם, 26.11.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 24.2.2010) (להלן: עניין סאג'ור ); ע"א 2138/10 מועצה מקומית דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 26.4.2010) (להלן: עניין דלית אל כרמל )].

11.

סבורני כי ניתן להכריע במקרה שלפניי אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור שהגישה המבקשת. המדובר בעיכוב ביצוע חיוב כספי שהוטל על המבקשת. מבקשתה עולה כי המדובר בתשלום סך של כ-1,000,000 ש"ח, שמתוכו כבר שילמה המבקשת (בעת הגשת בקשתה לביטול העיקול שהוטל בגין החוב) סך של כ-200,000 ש"ח. כאשר זהו הסכום בו חויבה המבקשת, ועל אף מצבה הכלכלי הקשה הנטען איני מוצא מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. אציין כי מקרה זה נבדל מעניין סאג'ור ומעניין דלית אל כרמל , בעיקר מן הטעם כי באותם המקרים היה מדובר בסכומים גבוהים באופן משמעותי מן הסכום במקרה דכאן, וכן מאחר שלא הוכח לפניי כי מצבה הכלכלי של המבקשת במקרה שלפניי הוא כה קשה עד כי תשלום הסכום בו חויבה יגרום לה נזק בלתי הפיך או קשה כפי שהוכח לכאורה באותם העניינים. בהקשר זה אציין כי לתצהיר שהוגש לתמיכה בבקשה לעיכוב ביצוע צורף מאזן המבקשת לשנת 2008, ממנו לא ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי נכון למועד הגשת הבקשה.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.