ע"א 6574/98 בית יהושע מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות שי נ. יחזקאל

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ניתן פסק דין בה.פ . 246/96 בו ציווה בית המשפט על המערערת דנן לקיים אסיפת חברים שבה תידון שאלת הקצאת 7 מגרשים למשיבים דנן במסגרת הקצאת מגרשים בפרויקט הרחבת הישוב בית יהושע. מדובר בקביעת מועמדים ששמותיהם ימסרו למנהל מקרקעי ישראל הזכאים לקבלת מגרשים.

תביעתם של המשיבים בבית המשפט המחוזי היתה מבוססת בין היתר על הטענה שהחלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל בטלה.

בית המשפט המחוזי דחה למעשה את התביעה על כל טיעוניה המשפטיים אולם בסופו של דבר התוצאה לא היתה כפי שציפתה המערערת

אלא בית המשפט המחוזי בכל זאת ציוה לקיים את האסיפה כאמור לעיל. המערערת אינה משלימה עם פסק הדין הזה והגישה ערעור לבית משפט זה. יחד עם הערעור ביקשה לצוות על עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן אם תאלץ לקיימו, הערעור-גם אם תזכה בו, יהיה תאורטי לגמרי. המערערת טוענת שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין יגרם לה נזק בלתי הפיך, שכן אם המנהל ימסור את המגרשים למשיבים לא יוכלו אלו לפצות את המערערת על הנזק שיגרם לה אם תזכה בערעורה. ביקשתי וקבלתי תגובה בכתב של המשיבים ומסתבר שהם מתנגדים לעיכוב הביצוע וטוענים שאם יעוכב הביצוע יגרם להם נזק בלתי הפיך. טענתם היא שהמשפט התנהל במשך 3 שנים והם המתינו זמן רב מאוד לקבלת פסק הדין והנה כעת כשסוף סוף הם זכו מבקשים שוב לדחות את הקץ. הם מסבירים שמדובר בזוגות צעירים ודחיית בניית ביתם היא נזק בלתי הפיך.

המשיבים טוענים כי אפילו אם נגרם נזק למבקשת הרי כשכפות

המאזניים מעוינות ולשני הצדדים יגרם נזק שקשה יהיה לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין, שהרי הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין.

המשיבים מסתמכים על מספר אסמכתאות ברוח זו מבית משפט זה. המשיבים גם

כופרים בכך שלא

תהיה להם אפשרות לפצות את המבקשת במקרה שהמבקשת תזכה בערעורה.

בשעתו בית המשפט המחוזי נתבקש לתת צו מניעה זמני ודחה את הבקשה הזו, אך בסופו של דבר ניתן צו מניעה זמני בהסכמה לגבי 7 מגרשים עד לסיום הדין בבית המשפט המחוזי. המבקשים מציינים שהם מסכימים כמובן שהצו מניעה הזמני שניתן בשעתו בבית המשפט המחוזי ימשיך להתקיים במשך כל הזמן שצו עיכוב הביצוע מתקיים. בפסק הדין בוטל כמובן הצו מניעה הזמני אבל בית המשפט קבע שביטול זה יכנס לתוקפו בחלוף

15 יום מיום השימוע.

המערערים דנן ביקשו כמובן עיכוב ביצוע פסק הדין בבית המשפט המחוזי לפני שפנו לבית משפט זה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וזאת "מבלי לשקול את סיכויי המבקש בערעור". הנימוק לדחיית הבקשה לדחיית הביצוע היה שהמשיבים ממתינים כבר זמן רב לפסק הדין. מדובר

במשפחות שרוצות להקים בית ועיכוב נוסף יגרום להם לא רק הפסד כספי אלא גם צער רב. השופטת הנכבדה גם מציינת שהנזק שייגרם למערערת ניתן לתיקון על ידי פיצוי כספי, ההפרש שבין מחיר המגרשים שישלמו המשיבים לבין מחירם בשוק החופשי. אף אני סבור כמו השופטת בבית משפט קמא שלאחר שהמשפט הזה כבר התנהל זמן כה רב אין מקום לדחייה נוספת בביצוע פסק הדין. תגובת המשיב הפורמאלי - מנהל מקרקעי ישראל - היתה שאינו קובע עמדה אך מפנה את תשומת לב בית המשפט שהרחבה

במושבים חקלאיים, ובכלל זה במושב המערערת נעשית על פי ההחלטה 737 של מועצת מקרעי ישראל.

השופטת הנכבדה בבית המשפט המחוזי ציינה בהחלטתה שאין היא שוקלת את השיקול של סיכויי הערעור במסגרת כלל שיקוליה. כידוע השיקול של סיכוי הערעור הוא אחד השיקולים שצריך לשקול כאשר דנים בשאלה של עיכוב ביצוע.

המבקשת דנן נדרשת בבקשתה לכל הטענות שהם מעלים בערעור והמשיבים גם עונים על כך. אינני סבור שבמסגרת בקשה לעיכוב ביצוע צריך להתקיים "ערעור זוטא" ולכן אינני נדרש לטענות אלו אך אין ספק שמדובר בנושא פרובלמטי ושאי אפשר לומר מיניה וביה שאין כל יסוד לטענותיה של המערערת. מדובר בפסק דין שבסופו של דבר מביא לדיספוזציה בנדל"ן ואם הוא יתבצע ובסופו של דבר יתברר שפסק הדין היה שגוי קשה להחזיר את המצב לקדמותו. לי נראה שתרופתם של המשיבים בבקשה להקדמת הדיון בערעור עצמו.

לאור האמור אני מעכב את ביצוע פסק הדין אולם צו המניעה הזמני שניתן בשעתו בבית המשפט המחוזי לגבי 7 המגרשים יעמוד בתוקפו כל זמן שעיכוב הביצוע עומד בתוקפו.