ע"א 658/06 דן הלל נ. די-רום חברה לבניה השקעות ופיתוח בע"מ

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (השופטת ד' פלפל) , על פיו חוייב המבקש לשלם למשיבה סך של 169,224.22 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.4.1999.

5129371

1.ביום 6.3.1992 התקשרה המשיבה עם המבקש ועם שתי חברות (להלן: בעלי הקרקע ) בשני הסכמי קומבינציה על פיהם התחייבה לבנות על קרקע שבבעלותם 44 יחידות דיור. בין הצדדים הוסכם כי התמורה שתתקבל ממכירתן של יחידות הדיור, כמו גם עלויות המכירה, יתחלקו ביניהם לפי מפתח של 60% למשיבה ו-40% לבעלי הקרקע. המשיבה בנתה את יחידות הדיור כמוסכם, מכרה אותן ותמורתן חולקה בין המשיבה לבעלי הקרקע בהתאם למפתח האמור. עם זאת, המשיבה טענה כי על מנת לקדם את מכירת יחידות הדיור הוציאה היא הוצאות נכבדות וכי על בעלי הקרקע לשאת ב-40% מהן. בגין כך הגישה המשיבה תביעה כנגד בעלי הקרקע, ומן המבקש תבעה היא סך של 1,029,827.93 ₪ בתוספת מע"מ. בעלי הקרקע מצידם הגישו תביעה שכנגד וטענו כי למשיבה עומד חוב כלפיהם בגין יחידות מרתף שלא נבנו, בגין ירידת שווי של אחת מיחידות הדיור, בגין כך שלא נבנו עליות גג, בגין הפרשי הצמדה ובגין עיכוב בהעברת התמורות. בפסק-דינו מיום 31.10.2005 קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את תביעת המשיבה וקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 169,224.22 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.4.1999. תביעה שכנגד מטעם אחת מבעלות הקרקע התקבלה אף היא באופן חלקי, אך תביעתו של המבקש נדחתה. לבקשת המבקש עיכב בית משפט קמא, ביום 5.2.2006, את ביצוע פסק-הדין ל-30 יום "לצורך הגשת ערעור".

2.המבקש הגיש ערעור על שני חלקי פסק-הדין והוא טוען כי יש לבטל את החיוב הכספי שהושת עליו ואף לחייב את המשיבה לשלם לו פיצוי בסך של 1,089,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כן הגיש המבקש את הבקשה שבכאן, בה הוא עותר לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו. ראשית טוען המבקש, כי סיכוייו לזכות בערעור, או למצער בחלקו, גבוהים. כן טוען המבקש, כי מצבה הכלכלי של המשיבה קשה מאוד שכן כל נכסיה משועבדים וכיום אין ברשותה כל נכסים, זכויות או כספים חופשיים, כי היא לא עוסקת בכל פעילות המייצרת הכנסה וכי נושיה רבים. לתמיכה בטענתו מציין המבקש, בין היתר, כי נגד המשיבה תלויות חמש תביעות משפטיות, כי ביום 11.7.2005 הוגשה נגדה בקשת פירוק, כי במחצית שנת 2005 דיווחה המשיבה לבורסה לניירות ערך על הפסד ועל גרעון של עשרות מיליוני שקלים, וכי בדו"ח של חברת דן אנד ברדסטריט ישראל בע"מ הוערכה החברה במצב "מסוכן" וכחברה שסיכון ההתקשרות עימה גבוה. בנסיבות אלה, כך נטען, קיים חשש ממשי כי אם ישלם המבקש למשיבה את הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא "יבלעו" הסכומים על ידי הבנקים או על ידי נושיה של החברה, ועל כן לא יהיה לו מהיכן להיפרע אם יתקבל ערעורו. אשר על כן, כך טוען המבקש, מתקיים בענייננו המקרה החריג בו יש מקום לעכב ביצועו של פסק דין כספי. המבקש הוסיף וציין בבקשתו כי בא כוח המשיבה הודיעו כי המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק-הדין.

3.ביום 1.3.2006 הוריתי כי המשיבה תגיש תגובה לבקשה בתוך 14 ימים. בקשה זו הומצאה לב"כ המשיבה ביום 2.3.2006, אך עד למועד זה טרם הוגשה כל תגובה מטעמה.

הכלל הוא אכן כי הגשת ערעור אין בה כדי לעכב ביצועם של פסק דין או החלטה נשוא הערעור ובמיוחד כך מקום בו מדובר בפסק דין לתשלום כסף (ראו ע"א 1509/04 דנוש נ' chrysler corporation (לא פורסם)). יחד עם זאת, כאשר מוכח כי קיים קושי בהחזרת המצב לקדמותו, די בקיומו של סיכוי כלשהו לערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק-הדין (ראו ע"א 8935/01 פרידמן נ' יורי נחושתן, עו"ד, כונס נכסים זמני של מוביילקום תקשורת בע"מ , פ"ד נו(2)

769, 772). כאמור, בענייננו תומך המבקש את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק-הדין בעיקר בטענות בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, והוא צירף לבקשה מסמכים המבססים את טענותיו בעניין זה. נוכח הנתונים אותם פירט בבקשתו ובהעדר תגובה כלשהי מצד המשיבה, יש לקבל את טענת המבקש לפיה קיים חשש ממשי כי אם יזכה בערעורו יקשה עליו להחזיר לידיו את הכספים שבתשלומם חוייב על פי פסק-הדין. אם נוסיף לכך את העובדה שנימוקי הערעור מגלים סיכוי, נראה לי כי יש להיענות לבקשה. אני מורה, אפוא, על עיכוב ביצוע פסק-הדין, ככל שהוא נוגע למבקש, וזאת עד להכרעה בערעורו.