החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 6593/01 שמעון רוסו נ. אריה ג'מיל זדה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הוצאות בבקשת רשות ערעור על החלטה בטענת התיישנותבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין התיישנות ופסיקת הוצאות

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לפיה ההכרעה בטענת ההתיישנות תיפול לאחר שמיעת הראיות. עם זאת, נקבע כי יש לבטל את פסיקת ההוצאות, שכן טענת ההתיישנות טרם הוכרעה לגופה. הבקשה נדונה כערעור שהתקבל במובן זה, וללא צו להוצאות.

העובדות

המבקשים טענו כי תביעת המשיב התיישנה לפי חוק ההתיישנות ולפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין. המשיב טען כי המסמכים נערכו על ידי המבקשים עצמם וכי העובדות נודעו לו רק בשנת 1999. בית המשפט קמא קבע כי ההכרעה בהתיישנות תיפול לאחר שמיעת הראיות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ההכרעה בשאלת ההתיישנות צריכה להיעשות לאחר שמיעת הראיות?
  2. 2.האם יש לבטל פסיקת הוצאות כנגד בעל דין שטענת ההתיישנות שלו טרם הוכרעה לגופה?

הלכות

  1. 1

    טענת התיישנות טרם הוכרעה לגופה ולכן אין מקום לחייב בהוצאות את בעל הדין שעמדתו בה תדחה בסופו של יום

    ״ראוי שיישא בהוצאות הבקשה אותו בעל דין שעמדתו, בסוגיית ההתיישנות, תדחה בסופו של יום״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • התיישנות
  • טענת התיישנות
  • הוצאות
  • רשות ערעור
  • שמיעת ראיות
  • פקודת הנזיקין
  • חוק ההתיישנות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

6593/01

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקשים

:

1.

שמעון רוסו

2. ציפורה רוסו

3. דקל ישראל

נגד

המשיבים

:

1.

אריה ג'מיל זדה

2. הקרן הקיימת לישראל

3. מינהל מקרקעי ישראל

4. עו"ד יעקב נבו

בקשת

רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו

מיום 24.6.2001 בתיק ת"א

2699/00

שניתנה על ידי כבוד השופטת

ר'

שטרנברג-אליעז

בשם

המבקשים 1-2: עו"ד יעקב טל

בשם

המבקש 3: עו"ד דקל יריב

בשם

המשיב 1: עו"ד עמירם אילון

בשם

המשיבים 2-3: עו"ד רות גורדין

פסק-דין

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט

המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בה נקבע כי אין לדון בטענת

ההתיישנות שהעלו המבקשים טרם שמיעת הראיות, והוטלו על המבקשים הוצאות בסך 3,000

ש"ח.

המשיב 1 הגיש תובענה כספית, בין היתר כנגד

המבקשים. המחלוקת נסבה בעיקרה על היקף זכות החכירה של המשיב 1 במקרקעין, אותם רכש,

על פי האמור בכתב התביעה, מן המבקשים. המבקשים הגישו בקשה למחיקת הסעד הכספי

המבוקש בתובענה, מחמת התיישנות. בית המשפט קבע, כי "טענת ההתיישנות היא אכן

טענה, אולם לא ניתן להכריע בה לפני שמיעת ראיות". נפסק, כי "הדברים

עולים מטיעוני באי כוח המבקשים, על פניהם". המבקשים חוייבו לשאת בהוצאות

המשיבים, בסכום של 3,000 ש"ח.

כנגד החלטה

זו מופנית הבקשה. לטענת המבקשים, מכתב התביעה עצמו ומנספחיו עולה, כי תביעתו של המשיב בכל הנוגע לסעד הכספי התיישנה, הן מכוח חוק ההתיישנות, והן מכוח סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח1968-. כמו כן טוענים המבקשים כנגד חיובם בהוצאות. לעומתם טוען המשיב 1 כי המסמכים אליהם מפנים המבקשים נערכו על ידי המבקשים עצמם, וכי רק בשנת 1999, עת ביקש המשיב 1 לבחון אפשרויות בנייה על הקרקע, נודעו לו העובדות העומדות ביסוד תביעתו. עוד טוען המשיב 1 טענות פרוצדורליות שונות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, כי ההכרעה בשאלת ההתיישנות תיפול לאחר שמיעת הראיות. יחד עם זאת, סבורני כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות. הואיל וטענת התיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה, והואיל וטענת ההתיישנות טרם הוכרעה לגופה - ואף אמרה השופטת המלומדת כי "טענת ההתיישנות היא אכן טענה" - ראוי שיישא בהוצאות הבקשה אותו בעל דין שעמדתו, בסוגיית ההתיישנות, תדחה בסופו של יום. לפיכך, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל, במובן האמור. ההוצאות שנפסקו יבוטלו ובית המשפט יעשה את מאזן ההוצאות בתום המשפט.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' בכסלו תשס"ב (25.11.2001).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • רעא 6593/01

הלכות

  1. 1טענת התיישנות טרם הוכרעה לגופה ולכן אין מקום לחייב בהוצאות את בעל הדין שעמדתו בה תדחה בסופו של יום