ע"א 6628/02 אבנר גאורה נ. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל ב

השופט א' רובינשטיין :

א.לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק כהן) מיום 27.5.02 בתביעת המערער בעקבות תאונה שאירעה לו בעת עבודתו בסופרמרקט אצל המשיבה 1 ביום 24.5.91 ( להלן: התאונה ). בית המשפט קמא קבע כממצא את אירוע התאונה ואת אחריותן של המשיבות לנזקיה. עם זאת ייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 15%. יצוין כי התובע חדל לעבוד מאז יום התאונה.

ב.(1) באשר לנזק נחלקו מומחיהם הרפואיים של הצדדים ומונה מומחה רפואי אורטופדי מטעם בית המשפט. מסקנתו של המומחה כתום עדותו בבית המשפט, היתה כי יש להעמיד את שיעור נכותו של התובע על 30% ולזקוף מחצית מכך לחובת מצבו הרפואי הקודם של התובע, שסבל רבות בעבר מבעיות רפואיות בגבו, ואת המחצית האחרת לחובת התאונה. ואולם, מחקירתו של המומחה הסיק בית המשפט, כי עיקר מצבו הרפואי של התובע נובע מבלטי דיסקים בין-חולייתיים שלא נגרמו על ידי התאונה, ולפיכך ייחס את בעיותיו הרפואיות בעיקרן למצבו טרם התאונה או לבלטי הדיסקים שהתפתחו לאחריה ללא קשר לה. לפיכך העמיד את נכותו מן התאונה על 10% לצמיתות, וזאת הן רפואית הן תפקודית.

(2) חישוב הנזק שקבע בית המשפט קמא הגיע, בחיבור הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד, הכאב והסבל, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' ותשלום לשמירת זכויות בקרן פנסיה, לסך 290,500 ש"ח, שמתוכו הופחתו 15% אשם תורם (43,575 ש"ח) ותשלומי המוסד לביטוח לאומי (224,688 ש"ח). נותר לתשלום סך של 22,237 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין (4,000 ש"ח) וכן הוצאות.

ג.(1) לפנינו טען המערער, כי על פי עקרון הגולגולת הדקה יש לראות את התאונה כאחראית לכל אובדן כושר העבודה שלו, וכן ציין טעות בפסק הדין קמא בשל ניכוי דמי הפגיעה מפיצויים, דבר שבית המשפט קמא לא נתכוון לעשותו. עוד קבל המערער על ייחוס האשם התורם, ועוד.

(2) המשיבות טענו כי הנכות שנגרמה אינה נובעת מן התאונה, אך הודו בטעות בית המשפט קמא בקשר לדמי הפגיעה, אלא שכפרו בחישוב המערער בנושא זה. בערעור שכנגד טענו המשיבות כנגד עצם קרותו של אירוע התאונה, כנגד קביעת אחריות ברשלנות של המשיבה 1 וכנגד קביעה נמוכה מדי של האשם התורם, וכן כנגד קביעת הנכות הנובעת מן התאונה ופריטים נוספים.

ד.לאחר עיון ושמיעת בעלי הדין סבורים אנו כי אין מקום להתערבותנו בממצאי בית המשפט קמא באשר לעצם קרות התאונה, ומנגד אף לא בגישתו הבסיסית שלפיה עיקר בעיותיו הרפואיות של המבקש לא מן התאונה נבעו, ואף לא בהכרעותיו לפריטי הנזק. עם זאת מצאנו לנכון להידרש לשני אלה:

(1) איננו סבורים כי בנסיבות הספציפיות על פי הראיות היה צורך לקבוע אשם תורם של המערער. כפי שכתב השופט קמא - נראה כי היה על המשיבה לדאוג לפינוי איזור התיקון , בו עבד המערער, מלקוחות, או לקבוע במבט רחב יותר, כללים לעניין ביצוען של עבודות אחזקה. אולי מקרה זה יהווה תמרור לשם כך. משכך, לא מצאנו כי יש לתלות קולר בצוואר המערער.

(2) באשר לסכום דמי הפגיעה שנוכו בטעות על ידי בית המשפט קמא (במ/3), מוסכם על ידי הצדדים כי הוא מגיע ל- 68,798 ש"ח ליום החישוב על ידי בית המשפט קמא (יום פסק הדין). מסכום זה יש להפחית תשלומים ששולמו כקצבת נכות (נ/10), ושלשיטת המערער הם מגיעים לסך של 37,882 ש"ח ולפי המשיבות, בהתאם לדף תחשיב שצירפו, ל-40,405 ש"ח. הואיל והמשיבות צירפו תחשיב, יחושב הסכום לפיהן, וזאת כלהלן: 68,798 ש"ח פחות 40,405 ש"ח ובסך הכל 28,393 ש"ח ליום החישוב. סכום זה, שנוכה בטעות, יעמוד לזכות המערער.

ה.פסק הדין יתוקן אפוא בהתאם, כך שמן הסכום של 290,500 ש"ח שנפסק ינוכה אך הסכום 196,295 ש"ח (224,688 פחות 28,393 ש"ח), כך שלזכות המערער ייפסקו סך 94,205 ש"ח כערכם לתאריך פסק הדין קמא (27.5.02). הערעור מתקבל אפוא, בהתאם לאמור. אין בידינו להעתר לערעור שכנגד. שכר הטרחה בבית המשפט קמא יועמד על 15,000 ש"ח למועד פסק הדין בצירוף מע"מ כחוק. אין צו להוצאות בערכאה זו.