ע"א 6639/01 יעקב שיר נ. מדינת ישראל

המערער הובא לדין בבית משפט השלום בנצרת בגין עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה. תחילה הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אולם לאחר תקופת זמן, וטרם שנגזר דינו, ביקש לחזור בו מהודאתו. בית משפט השלום דחה את בקשתו זו, הרשיע אותו בדין וגזר את דינו.

בית משפט השלום עיכב את ביצוע גזר הדין לתקופה קצובה עד ליום 1.9.2001. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המערער בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וכנגד החלטה זו מופנה הערעור.

באת-כוח המערער טענה, כי בית משפט קמא אימץ בהחלטתו את נימוקי המשיבה בתגובתה לאותה בקשה, וכי בכתב התגובה נאמר בטעות כי הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט השלום מכוון רק כנגד חומרת העונש - ולא היא. באת-כוח המערער טוענת עוד, כי העובדה שהמערער ביקש לחזור בו מן ההודיה עוד לפני שנגזר דינו מלמדת על כך שהיה צורך לשקול ברצינות את הבקשה. נציגת המדינה מסבירה, כי הנימוקים שעמדו ביסוד הנסיון לחזור מן ההודיה אינם נימוקים שבתום לב, וכי המערער יכול היה לחזות מראש את עונשו בעת שביקש לחזור בו מן ההודיה, בשל עונש המאסר שהיה עומד ותלוי נגדו.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה נראה לי, כי האיזון הראוי בין השיקולים המתחרים במקרה זה מצביע לכוון קבלת הערעור תוך כדי החמרת תנאי השחרור בערובה.

אשר על כן מתבטלת החלטת בית המשפט המחוזי. ביצוע עונש המאסר שנגזר על המערער יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי. לתנאי השחרור בערובה, כפי שכבר נקבעו בבית המשפט השלום, תיווסף הוראה המחייבת את המערער להפקיד סכום של 10,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת המשך התייצבותו במשפט. ההפקדה תתבצע תוך 5 ימים מהיום, אחרת יתייצב המערער לריצוי עונשו ביום 5.9.2001 בשעה 12:00 במזכירות בית המשפט השלום בנצרת.