ע"א 6649/98 הוועדה המקומית לתכנון ובניה -נתניה נ. עמוס קיפניס

בקשת המערערת להמרת הערבון בערובה אחרת נדחתה, והיא נדרשה להפקיד ערבון תוך שלושים יום מקבלת ההחלטה, שנמסרה לה ביום 18.1.99.

בתקופה שבין 9.2.99-25.2.99 התקיימו עיצומים בבית המשפט, כך שהמועד להפקדת הערבון בניכוי ימי השביתה חל ביום 5.3.99, יום ו' בשבוע.

ביום 10.3.99 הגיש המשיב 1 בקשה לדחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון.

ביום 14.3.99 הגישה המערערת בקשה להארכת המועד להפקיד ערבון. בבקשה נטען, כי המערערת הכינה בעוד מועד המחאה בנקאית (שהעתקה צורף לבקשה), הנושאת תאריך 10.2.99, אולם בשל עיצומי בתי המשפט לא ניתן היה להגישה. המערערת מוסיפה, כי מאחר שמדובר בהמחאה בנקאית, לא רצוי היה לשלחה בדואר. ביום 7.3.99 ביקש שליח מטעם המערערת למסור את הערבון בבית המשפט, אולם המזכירות לא הסכימה לקבלו, וביום 14.3.99 הוגשה הבקשה להארכת המועד להגשת הערבון.

משיבה 2 מסכימה לבקשה.

משיב 1 מתנגד לה. לטענתו, ניתן היה לשלוח את ההמחאה בדואר תוך הגבלת סחירותה למוטב בלבד. כן הוא מצויין, כי הבקשה להארכת המועד לוקה בפגם מהותי, בכך שאינה נתמכת בתצהיר.

אכן, העדר תצהיר התומך בבקשה פוגם בה, ואינו מאפשר הסתמכות על העובדות המפורטות בבקשה. עם זאת, נראה כי עצם קיומה של ההמחאה הבנקאית, אשר על פי התאריך הנקוב בה הוצאה במועד, אינו שנוי במחלוקת.

המועד להפקדת הערבון נקבע על ידי בית המשפט, והארכתו היא עניין המסור לשיקול דעתו של בית-המשפט.

מדובר באיחור של ימים ספורים בלבד, מתוכם חופשת סוף השבוע. ההמחאה היתה מוכנה להגשה במועד, ושוכנעתי כי האיחור אינו נובע מזלזול בבית המשפט. העיכוב הקצר בהפקדתה אף לא גרם נזק כלשהו למי מבעלי-הדין.

נוכח האמור, נראה לי כי הצעד של דחיית הערעור כולו ומניעת יומה של המערערת בבית המשפט יגרום נזק מופרז, ואין הוא ראוי בנסיבות העניין.

אני מאריכה, איפוא, את המועד להפקדת הערבון, ומאפשרת הפקדתו תוך עשרה ימים מהמצאת החלטה זו.

עם זאת, בשל מחדלה של המערערת, אשר הצריך דיון בבקשה להארכת מועד, והימנעותה מצירוף תצהיר לבקשה, אני מחייבת אותה לשאת בהוצאות משיב 1 בסך 1,500 ש"ח.