ע"א 6678/18 דוד מור יוסף נ. יעקב דלבריאן

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק ) בת"א 42273-05-16 שניתן ביום 17.6.2018 (להלן: פסק הדין ). עיקרי העובדות הדרושות לענייננו פורטו בהחלטתי מיום 23.12.2018 ואיני רואה צורך לשוב ולחזור עליהן. אציין רק כי בגדרי פסק הדין הנ"ל, קבע בית משפט קמא כי מסמך הצהרת כוונות שנחתם בין המבקש למשיב 1, ועניינו הסכם הלוואה וזכויות בנכס, היווה חוזה על תנאי אשר בנסיבות העניין בוטל נוכח אי התקיימותם של התנאים המתלים (להלן: החוזה ) .

2.

ערעור על פסק הדין הוגש ביום 17.9.2018, והבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי הוגשה ביום 14.5.2019. במסגרת בקשתו טוען המבקש כי לאור מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מן הדין להעניק לו את הסעד הארעי המבוקש. ראשית, טוען הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו: הנזק מאי עיכובו של פסק הדין יהא לאו-בר-תיקון אם יבחר המשיב 1 למכור את הנכס נשוא החוזה; וכך יהיה גם אם יבחר המשיב 1 לגבות את שכר הדירה מהנכס מאחר שהלה מצוי בקשיים כלכליים ובעטיים הוא יתקשה להשיב את הכספים למבקש לכשיידרש לעשות כן. שנית, טוען המבקש כי סיכויי קבלת ערעורו גבוהים במיוחד מאחר שבית המשפט חייב היה להורות על אכיפת החוזה במקום לבטלו.

3.

מנגד, טוענים המשיבים כי יש לדחות בקשה זו. המשיב 2 משמש מנהל מיוחד לנכסי המבקש, המצוי בהליך פשיטת רגל. במסגרת תגובתו טען המשיב 2 כי ההתחייבות העצמית של המבקש במסגרת בקשת עיכוב הביצוע ניתנה ללא היתר מאת המנהל המיוחד או מאת בית המשפט אשר דן בהליך פשיטת הרגל, דבר אשר לדידו מצדיק את דחיית הבקשה על הסף. לכך הוסיף המשיב 2 כי אין לקבל את בקשת עיכוב הביצוע במתכונתה הנוכחית, תוך שהוא מעלה הצעה שנועדה להבטיח את האינטרסים של נושי המבקש. המשיב 1 מצדו טען כי סיכויי הערעור דנן קלושים וכי המבקש פועל בחוסר תום לב, שכן בקשתו הנ"ל אינה מבוססת כלל מבחינה עובדתית, הוגשה בשיהוי ניכר, וכל תכליתה היא פגיעה באינטרסים כלכליים של המשיב 1. לכך הוסיף המשיב 1 כי טענותיו של המבקש בערעורו כבר נדונו בפני ארבעה טריבונלים שונים שקיבלו החלטות לטובת המשיב 1. חרף זאת, המבקש מעולם לא ביקש לעכב את ביצוען של החלטות אלה ועל כן אין לאפשר זאת גם כעת. במסגרת תגובתו לתשובות המשיבים טען המבקש כי השיהוי בהגשת בקשתו הנוכחית נובע מכך שרק לאחרונה נודע לו כי מצבו הכלכלי של המשיב 1 הינו רעוע וכי הוא מתעתד למכור את הנכס.

4.

סבורני, כי דין בקשה זו להידחות. מאזן הנוחות וסיכויי הערעור אינם תומכים במתן הסעד הארעי המבוקש. בפרט, לא עלה בידי המבקש לשכנעני כי סיכויי ערעורו טובים והוא אף לא ניסה להוכיח כי קיים חשש קונקרטי וממשי למכירת הנכס על ידי

המשיב 1. למעשה, כל הטענות שהועלו על ידי המבקש במסגרת בקשתו הנוכחית נטענו בעלמא ללא ביסוס ראייתי והבקשה כולה הוגשה בשיהוי ניכר שאין לו הסבר המניח את הדעת.

5.

הבקשה נדחית אפוא בזאת, והמבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך של 2,000 ₪.