ע"א 6713/00 יחזקאל דנינו ו-118 אח' נ. בית חב"ד רעננה שע"י צעירי אגודת חב

1.המבקשים עותרים לקבלת סעד של המשך עיכוב ביצועו של פסק הדין המחייב את הועדה המקומית לתכנון ובניה במרחב רעננה (להלן - "הועדה המקומית") - היא משיבה פורמלית 1 - לחתום תוך 7 ימים מיום מתן פסק הדין על היתר בנייה, ואם לא יבוצע הדבר על ידיה, תחתום עליו הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז המרכז (להלן - "הועדה המחוזית"), היא משיבה פורמלית 2, וכל זאת עד להכרעה בערעור שהוגש.

2.ביום 29.8.00 הורה כב' השופט לויט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על עיכוב ביצוע פסק הדין ל30- יום לצורך הגשת ערעור.

3.ההליך נשוא הערעור הינו עתירה מינהלית שהגישה המשיבה אשר מטרתה לחייב את הועדה המקומית לחתום על היתר בנייה מכוחו תוכל המשיבה להתחיל בבנייה של בית חב"ד במגרש המצוי בלב שכונת מגורים.

המדובר במיבנה מתוכנן ששטחו 1,827 מ"ר, בן שלוש קומות שמתוכננים בו, בין היתר, בית כנסת, גני ילדים, אולמי הרצאות, ספריה, וחניון מקורה ל22- מכוניות.

המבקשים הינם 118 תושבים המתגוררים בשכונה שבלבה מתוכננת הבנייה האמורה. הם מתנגדים למיקום הבנייה בטענה כי הדבר עלול לשנות באורח מהותי את אופייה של הסביבה כסביבת מגורים, ולגרום למטרד קשה ולירידת ערך בתיהם.

בית משפט קמא בפסק דינו הכיר בזכות המשיבה לסעד המבוקש על ידה ועל פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. הועדה המקומית והועדה המחוזית הגישו גם הם מצידם ערעורים על פסק הדין. (ע"א 6712/00 וע"א 7023/00).

המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע פסק הדין בטענה העיקרית כי אם יישלל מהם סעד ביניים זה, ינתן ההיתר ויוחל בבנייה עלול הדבר להקשות על השבת המצב לקדמותו אם לא למנוע אותו כליל באם יזכו בערעורם - מצב שיש בו כדי להפוך את הערעור לנטול ערך. לעמדתם זו מצטרפת גם הועדה המקומית.

4.נתתי דעתי לנימוקי הבקשה ולעמדות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי יש להיענות לה ולעכב את ביצוע פסק הדין קמא עד להכרעה בערעור המבקשים.

אלה הם טעמי:

בחנתי את נימוקי הערעור ונראה כי הם מעלים שאלות הראויות לדיון בערכאה הערעורית. יתר על כן, משקלו של היבט סיכויי הערעור פוחת ככל שגוברים הקשיים להשבת המצב לקדמותו באם לא יעוכב הביצוע, כפי מצב הדברים כאן. (בש"א 113/89 רובין נ' זוהר, פד"י מג(1) עמ' 490, 492; המר' 103/81 הרשקו נ' אורבוך פד"י לה(2) 666, 670-671). ואכן, ברי כי סירוב לעכב ביצועו של פסק הדין עלול להקשות אם לא למנוע אפשרות של החזרת המצב לקדמותו שהרי מתן היתר בנייה למשיבה בהתאם לפסק הדין נשוא הערעור יאפשר את תחילת הבנייה לאלתר - דבר אשר ללא ספק יקשה אם לא ימנע אפשרות של הריסת המבנה באם יזכו המבקשים בערעורם. הטעמים המשולבים הנעוצים בסיכויי הערעור, אפשרויות השבת המצב לקדמותו ומאזן הנוחות - כל אלה מטים את הכף לעבר מתן הצו המבוקש. (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, עמ' 859; ב"ש 978/84 שכון עובדים נ' מלובנצ'יק, פד"י לח(4) 572, 576).

לאור האמור, אני מורה בזה על עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא עד להכרעה בערעור המבקשים.