ע"א 6718/99 מאהרן חושיה נ. מדינת ישראל

בפני בקשת העותר לחייב את המשיבה - מדינת ישראל - בהוצאות העתירה.

העתירה הוגשה עקב אי תשלום הוצאות (בסך 2,000 ש"ח) שנפסקו לחובת המדינה בהחלטה מיום 31.3.98. העתירה הוגשה ביום 6.10.99 וביום 25.10.99 שולם לעותר סכום ההוצאות נשוא העתירה.

לטענת העותר, שילמה המשיבה את הסכום האמור, רק לאחר שהוגשה העתירה לבית משפט זה. בכך, סבור העותר, נהגה העותרת שלא בתום-לב ומשום כך מן הדין לחייבה בהוצאות.

מתגובת המשיבה עולה, כי במועד הרלבנטי לפסיקת ההוצאות האמורה, לא חלה עליה חובה לבצע את תשלום החיוב שבהחלטה, בטרם הפכה לחלוטה. עוד טוענת המשיבה כי העותר לא פנה אל המשיבה לאחר שינוי הדין וכיוון שלא מיצה את ההליכים קודם הגשת העתירה אין הוא זכאי להוצאות.

העותר ביקש להגיב על תגובה זו. מבוקשו ניתן לו. בתגובתו אין הוא חולק על כך שלא פנה למשיבה לאחר ששונה הדין, אלא שהוא מוחה כנגד נוהגה (אז) של המשיבה שלא לשלם חיובים בהם חויבה עד שהפכו חלוטים.

בהתאם לסעיף 7 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח1958-, ולתקנות ההוצאה לפועל של פסקי דין נגד המדינה, התשל"ז1976-, כפי שהיו בתוקף אותו זמן, לא היתה המדינה חייבת בתשלום הוצאות שנפסקו לחובתה, אלא לאחר שפסק הדין הפך חלוט. מצב זה שונה רק בחודש דצמבר 1998. לא ניתן, איפוא, לייחס למדינה חוסר תום לב בהימנעות מתשלום ההוצאות, כאשר לא היתה מחוייבת לשלמן על פי הדין החל אותו זמן.

בבג"ץ 842/93 שייך סלימאן אל נסאסרה

נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 נקבע כי יש לבחון בין היתר לפי הקריטריון:

"האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק, טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות;"

בענייננו, העותר לא פנה אל המשיבה, לאחר שינוי הדין הרלבנטי. יוצא אפוא כי העותר לא מיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו, טרם הגשת העתירה.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.