פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
6727/00
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת
ד' ברלינר
המערערים (המשיבים שכנגד):
1. סיון מדלסי
2. פנינה מדלסי
3. עזבון המנוח שמעון מדלסי ז"ל
נ ג ד
המשיבים (המערערים שכנגד):
1. אבנר גוני
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.7.00 בת.א. 126/92 שניתן על-ידי כבוד
השופטת ה' שטיין
תאריך הישיבה:
י"ד בתמוז התשס"ו
(10.7.06)
בשם המערערים (המשיבים שכנגד):
עו"ד יוסף מלמן
בשם המשיבים (המערערים שכנגד):
עו"ד עופר קרינסקי
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
המנוחה, סיוון מדלסי ז"ל, נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בת 9 שנים. פציעתה הייתה קשה והיא נותרה במצב וגטטיבי כרוני. היא והוריה תבעו את נזקיהם מן המשיבים (הם המערערים שכנגד). בית המשפט המחוזי, בפסק-דין ארוך ומפורט, חייב את המשיבים בתשלום פיצויים בראשי נזק שונים, בתשלומים עיתיים, תוך ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי. שני הצדדים ערערו על פסק-הדין. המנוחה והוריה הלינו על מיעוט הפיצויים ועל קביעות שונות של הערכאה המבררת, ואילו המשיבים, בערעור שכנגד שהגישו, סברו כי בית המשפט הפריז בשומת הנזק, בין היתר משום שהעריך את השתכרותה של המנוחה על בסיס השכר המוצע במשק והעריך ביתר את הוצאותיה של
המנוחה.
במסגרת הערעור הסכימו הצדדים כי פסק-הדין בערעורים יינתן על דרך הפשרה, ובית המשפט הציע לצדדים להסמיך אותו לפנות לאקטואר שיסייע בגיבוש המחלוקת הכספית בין הצדדים. אלא שאז, למרבה הצער, נפטרה המנוחה (בהיותה כבת 21 שנים), והותר לצדדים להשלים את טיעוניהם בדבר ההשלכות שיש לכך על שומת הפיצויים. לאחר הדברים האלה באה לעולם הלכת
אטינגר, והצדדים התבקשו להשלים את טיעוניהם בכל הנוגע לשאלת השפעתה של ההלכה החדשה על הערעור והערעור שכנגד – הכל במסגרת ההליך הקבוע בסעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.
המערערים ציינו כי משנפטרה המנוחה, זכאי עזבונה לפיצוי בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-על
2006(2)
199 . כמו-כן הם ביקשו להוסיף לסכום פסק הדין את הוצאות הקבורה של המנוחה. המשיבים, מצידם, הביעו ספק באשר לזכאותו של העיזבון לפיצוי בגין השנים האבודות במקרה זה, שבו נפסקו הפיצויים בתשלום עיתי; כמו כן הם טענו כי בכל מקרה יש לבסס את חישוב הפסדי השכר שייפסקו לעיזבון על פי סכום הנמוך מהשכר המוצע במשק, לאור נתוניה המשפחתיים של המנוחה, וכי יש לקזז מן המגיע לה, אם בכלל, תשלומים עיתיים ששולמו לה ביתר.
לאחר ששקלנו את הנתונים הרלבנטיים כולם, אנו מחייבים את המשיבים להוסיף ולשלם למערערים, מעבר לסכומים שכבר שולמו, סכום של 150,000 ש"ח נכון להיום. בתשלום זה תבאנה המחלוקות שבין הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בערעור ובערעור שכנגד, לסיומן.
אין צו להוצאות.
ניתן היום י"ד באב תשס"ז (29.7.2007)
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת