ע"א 6736/99 מאיר עשור נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי

בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון.

1.המבקש נהג ברכב שנקלע לתאונת דרכים. כתוצאה מכך נפגעה נוסעת ברכב. הנוסעת תבעה את המבקש את המבטחת שלו ואת המשיבה, "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ("קרנית"). משנקבע, כי המבקש הסיע את הנוסעת בשכר וכי בעת קרות התאונה לא היה לו כיסוי ביטוחי לכך, נמחקו המבקש והמבטחת שלו מכתב התביעה ואילו קרנית, שנותרה כנתבעת, הגישה הודעת צד ג' כנגד המבקש. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה. גרסטל) קבע, כי הנסיעה במסגרתה נפגעה הנוסעת היתה נסיעה בשכר ודחה את טענת המבקש, כי ביצע את הנסיעה בלא תמורה, כאקט של קידום מכירות. עוד קבע בית המשפט, כי הואיל והביטוח השנתי של המבקש, שכיסה הסעת נוסעים בשכר, פקע למעלה מ - 30 יום בטרם ארעה התאונה, רשאית קרנית לחזור על המבקש מכח הוראת סעיף 9 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ("החוק") (לעניין זה קבע בית המשפט, כי העובדה שלאחר פקיעת הביטוח השנתי הוארך הביטוח לשתי תקופות עוקבות של 14 יום כל אחת, אינה מאריכה את תוקף הביטוח השנתי ומועד פקיעתו הוא המועד הרלוונטי). לפיכך חוייב המבקש לשפות את קרנית בגין מחצית הסכום ששולם על ידה לנוסעת. המבקש מערער על פסק דין זה.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הוא מובטל וחסר אמצעים. הוא אינו עובד מאז מרץ 1999, בספטמבר 1999 תמה התקופה במהלכה קיבל דמי אבטלה, אשתו משתכרת כ - 4,000 ש"ח לחודש. בני הזוג מטופלים בשלושה ילדים: בגיר (יליד 1981) ושני קטינים. הוצאותיהם החודשיות של בני הזוג עולות על הכנסותיהם ואין ביכולתו של המבקש לגייס את הכספים הדרושים להפקדת ערבון. עוד טוען המבקש, כי סיכויי ערעורו גבוהים וכי גם מטעם זה ראוי לפטרו מהפקדת ערבון.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא התייחס המבקש לנכס מקרקעין שבבעלותו, נכס העשוי לשמש בטוחה לגיוס כספי האגרה. המבקש לא פירט דבר בדבר מאמצים שעשה (אם עשה) לגיוס כספי הערבון מקרובים או מידידים. המבקש לא שילם דבר על חשבון הסכומים בהם חוייב בבית המשפט המחוזי (כ - 400,000 ש"ח) וסיכויי ערעורו קלושים, שכן הוא מערער על ממצאים עובדתיים (בדבר הקביעה שההסעה שביצע היה בשכר) ומתמודד מול לשונו הברורה והמפורשת של סעיף 9 לחוק. מה גם שהארכות הביטוח עליהן הוא מסתמך לא כיסו הסעה בשכר.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי הגם שהמבקש לא עמד בתנאים המקנים לו פטור מערבון, ראוי, בנסיבות העניין, להקטין את סכום הערבון בו חוייב. הלכה ידועה היא, כי על מי שמבקש פטור מהפקדת ערבון מוטל הנטל להיכבד ולהציג בפני בית המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי. בלא פרטים מהימנים על הכנסת המבקש ונכסיו, ובלא תמיכתם של פרטים אלה במסמכים אין ניתן להיעתר לבקשה (וראו, לדוגמא: בג"צ 544/98 שקד נ' הנשיא אהרן ברק , לא פורסם; רע"א 3297/90 רביבו

נ' בנק הפועלים , לא פורסם; ע"א 995/99 אברהם דרעי נ' בנק הפועלים , לא פורסם). בענייננו לא הביא המבקש אסמכתאות באשר להכנסת רעייתו ולא מסר כל מידע אודות נכסים העומדים לרשותו (דוגמת נכסי מקרקעין, חשבונות בנק, חשבונות חסכון ועוד). זאת ועוד: המבקש אינו מציין דבר באשר לנסיונות שעשה (אם עשה) לגייס את כספי הערבון מקרובים או ידידים (וראו: בש"א 494/95, שמעוני

נ' שמעוני , לא פורסם; בש"א 6455/98 יזדי נ' יזדי , לא פורסם). בנסיבות אלו, אין לומר, כי עלה בידי המבקש להראות, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את הפקדת הערבון. בהתאם למבחנים הנהוגים לעניין זה (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (2) 383) בחנתי גם את סיכויי הערעור. אמנם סביר להניח, כי בית המשפט לא ימהר להתערב בקביעה, כי ההסעה נעשתה בשכר. עם זאת, גם אם תישאר קביעה זו על כנה, מעורר הערעור את שאלת פרשנותו של סעיף 9 לחוק. שאלה זו היא, על פניה, שאלה משפטית "נקיה" (בפרט נוכח העובדה, כי בית המשפט המחוזי קבע, כי הארכות הביטוח כיסו גם הסעה בשכר) וסיכויי המבקש לזכות בערעורו לעניין זה אינם זניחים על פניהם. לפיכך, ובהתחשב בהיקפה המוגבל של השאלה המתעוררת בערעור, אני סבור, כי די יהיה בערבון בסך 10,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של המשיבה.

המבקש יפקיד איפוא ערבון בסך 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה. וזאת תוך ששים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.