ע"א 6755/04 מוחמד אבו סאקור נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער (הוא המשיב בערעור שכנגד) נפגע בתאונת-דרכים ביום 22.12.97 בהיותו כבן 31 שנים. כתוצאה מהתאונה נכרתה אחת הכליות של המערער, וחלה התדרדרות במצב הכליה השנייה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בבית-המשפט המחוזי בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הרעת מצבה של הכליה השנייה. פרופ' אליקים, שמונה כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום הרפואה הפנימית מצא, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בכליה השנייה והמשיבים היו נכונים להסכים כי יש לייחס מחצית מן ההרעה שבמחלוקת לתאונה. למערער נקבעה נכות בשיעור של 60% בגין כריתת הכליה האחת והפגיעה בכליה האחרת וכן 10% נוספים בגין כריתת טחול ו-1% בגין הדבקות הפלאורה. בשל שברי דחיסה בשתי חוליות הגב נקבעה למערער נכות בתחום האורטופדיה בשיעור של 10% וכן נכות נפשית בשיעור של 10% נוספים.

מומחית בתחום הנפרולוגיה העריכה כי המערער מפתח אי-ספיקת כליות בקצב מהיר וכי הוא יזקק לדיאליזה בתוך זמן קצר שעשוי להמשך שנה או מספר שנים. היא גם חיוותה דעתה כי תוחלת החיים של המערער תקוצר בשל חוליו. יחד עם זאת, ראה בית-המשפט המחוזי לנכון להניח כי המערער יבצע השתלה של כליה ובכך תוארך תוחלת חייו, עד הגיעו לגיל 60 שנים. השתלה, כך העריך בית-המשפט, תשפר את אורח חייו של המערער ותאפשר לו גם לבצע עבודות פיזיות. כיוון שכך, הניח בית-המשפט כי לאחר ההשתלה תעמוד ההגבלה התפקודית של המערער על 20%. קודם לתאונה עבד המערער, תושב השטחים, כפועל בניין ובית-המשפט העמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות על-סך של 2,918 ש"ח נכון ליום פסק-הדין. כשנתונים אלו בידיו בא בית-המשפט המחוזי לחשב את הפסדיו ונזקיו של המערער. בית-המשפט פסק לו פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד וכך גם ב"שנים האבודות". לאמור, במקרה זה, למשך התקופה שבין גיל 60 לגיל 67 שנים. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הפיצוי בגין ראש הנזק של הפסדי ההשתכרות, ונפקות נכותו של המערער כתוצאה מאי-ספיקת הכליות. בית-המשפט הניח, כאמור, כי המערער יוכל לעבור ניתוח השתלה בחו"ל בתוך שלוש שנים. בית-המשפט פסק לו סכום השווה ל-100,000 דולר של ארה"ב בגין הוצאות ההשתלה. בית-המשפט לא ראה מקום לפסוק פיצוי עבור הוצאות טיפולי דיאליזה לפני הניתוח ואחריו.

המערער משיג על פסיקת בית-המשפט ובמיוחד על-כך שלא נפסקו לו פיצויים בגין הוצאות דיאליזה שעל-פי הערכתו צפויות לו במהלך כל חייו, ומכל מקום במשך שנים. הוא סבור גם כי אין להניח במידת בטחון מספקת כי אכן ימצא לו תורם מתאים. עוד מלין המערער על-כך שהגבלתו התפקודית הוערכה בשיעור של 20% בתקופה שתחילתה שלוש שנים מיום פסק-הדין. הוא מערער גם כנגד מיעוט הפיצויים שנפסקו לו, לטענתו, בגין ראשי נזק אחרים ובהם הוצאות סיעוד, הוצאות ניידות והוצאות רפואיות. על-פי טענתו, שיעור השכר שצריך היה לעמוד בבסיס החישוב גבוה יותר מזה שנקבע על-ידי בית-המשפט.

המשיבה 1, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים – בערעור שכנגד שהוגש מטעמה סבורה, כי בית-המשפט הפריז בהערכת הנזק וכי ראוי היה לתת משקל יתר למצב הכלייה שלא נכרתה, כפי שהיה עוד קודם לפני התאונה – לפי טענתה. בסיס השכר שהובא בחשבון הוא גבוה מידי לטעמה של המשיבה, וכך גם הערכות שעשה בית-המשפט המחוזי לגבי ראשי נזק אחרים. אשר לפסיקת פיצוי בגין "השנים האבודות" סבורה המערערת שכנגד, לא היה לכך כל מקום בשל "רמת שכרו".

לא מצאנו עילה להתערב בהערכות ששימשו בסיס לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, למעט בעניינים הבאים: נראה לנו כי בית-המשפט מיעט בהערכת המגבלה התפקודית ממנה עשוי הניזוק לסבול כתוצאה מן הפגיעה בכליות, גם בהנחה האופטימלית שהוא יעבור ניתוח השתלה מוצלח בתוך שלוש שנים. קיים ספק רב בשאלה אם יוכל לחזור לעבודה פיזית במתכונת שקדמה לתאונה. נראה לנו לפיכך, כי ראוי היה להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע על 40%.

כמו-כן, בנתונים שבאו בפני בית-המשפט ראוי היה להניח כי המערער יזקק לטיפולי דיאליזה קודם לניתוח (בהנחה שיעבור ניתוח כזה), וכי משך ההמתנה שצריך להילקח בחשבון עשוי להיות ארוך יותר וכי מכל מקום יזקק לטיפולים רפואיים מיוחדים גם לאחר הניתוח. כיוון שכך, יוותר הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות במשך שלוש שנים מיום פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי כשהוא מחושב על-פי הפסד מלא של השכר (אין טענה בדבר צורך ניכוי מס מן הסכום האמור), בשיעור שנקבע בבית-המשפט המחוזי.

אשר לפיצוי בעתיד, לאחר תום התקופה האמורה ועד הגיע המערער לגיל 60 שנים ועל-פי שעור נכות תפקודית בשיעור של 40%: (2918x0.4x205.1241x0.9151=219,094) , נכון ליום פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי.

אשר להוצאות הדיאליזה ובהתחשב בעובדה שאלה טרם החלו ועל-פי ההנחה כי במועד מאוחר יותר יעבור המערער ניתוח, כאמור, ובהתחשב בהוצאות הרפואיות האחרות הצפויות גם לאחר הניתוח יש להוסיף לסכום הפיצויים סכום כולל של 250,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק-הדין בבית-המשפט קמא.

שכר טירחת עורך-הדין שנפסק בבית-המשפט המחוזי ישונה בהתאם. המשיבים ישאו בהוצאות הערעור של המערער וכן בשכר טירחת עורך-דינו בבית-המשפט העליון בסכום של 20,000 ש"ח ומע"מ.