ע"א 682/00 רונן יורם נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור נוסף על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את ערעור המבקש על הרשעתו בעבירות מס.

לטענת המבקש, פסק הדין ניתן ביום 28.10.99 בהעדרו. רק לפי בקשתו, לצורך הכנת בקשה לעיכוב ביצוע עבודות השירות שנגזרו עליו, נמסר לו פסק הדין לצילום ביום 25.11.99, כך שרק במועד זה נודע לו פסק הדין. בקשת רשות הערעור הוגשה לראשונה (ללא פסק הדין ובלא מספר עותקים מספיק) ביום 23.12.99.

החלטתי לדחות את הבקשה, מנימוקים אלו:

העדרו של המבקש מהקראת פסק הדין, כשהמדובר בהליך פלילי, היא תמוהה ומחייבת הסבר. המבקש לא פירט מדוע לא נכח בעת מתן פסק הדין, האם היה מיוצג על ידי עורך דין שנכח בבית המשפט, האם הוזמן כדין, וכיוצא בזה.

גם מפסק הדין של בית המשפט המחוזי לא ניתן ללמוד עובדות אלו, שכן מן העותק המצורף לבקשה לרשות ערעור הושמט החלק הסופי, הכולל בדרך כלל את חתימות השופטים ושמות הנוכחים בדיון. מלבד עצם הפגם שבהגשת פסק דין שאינו שלם, הרי השמטה זו אינה מאפשרת להשלים את הפרטים החסרים מפסק הדין עצמו.

כיון שמדובר בהליך פלילי, ניתן להניח כי המבקש או בא כוחו הוזמנו כדין לדיון, וחזקה על המבקש שאילולא הוזמן - היה מבהיר את הדבר בתצהירו.

זאת ועוד: בבקשתו טוען המבקש כי פסק הדין הגיע לידיו בעת שהכין והגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. מכאן שתוכן פסק הדין היה ידוע לו עוד לפני מועד זה, שאם לא כן לא היה טורח להגיש את הבקשה.

המבקש לא טרח להבהיר מתי וכיצד נודע לו לראשונה תוכן פסק הדין, ובכך לא עמד בנטל להוכיח כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה במועד.

מן האמור עד כה עולה כי המועד הקובע למניין הימים אינו 25.11.99, וכי המבקש נזקק לאורכה להגשת הבקשה לרשות ערעור.

המבקש לא הצביע על נימוק שיש בו כדי להצדיק הארכת המועד.

המבקש אף לא הראה נימוק המצדיק כי תינתן לו רשות לערעור שני, לאחר שהיה לו יומו בפני שתי ערכאות, ונראה לי כי סיכוייו לזכות בהליך אינם טובים.

בנסיבות אלו, אין הצדקה להארכת המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור.

הבקשה נדחית.