ע"א 6820/98 סלווה מאסרווה נ. קופת החולים של ההסתדרות הכללית

המערערים הגישו נגד המשיבה תביעת נזיקין לאחר שלמערערת 1, שעברה בבית החולים בילינסון ניתוח לתיקון שסתום בליבה, נגרמה פגיעה מוחית קשה. התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי מצבה של המערערת הוא תוצאה של סיבוך בלתי נמנע, שלא ארע כתוצאה מרשלנות רפואית.

המערערים מבקשים לפטור אותם מהפקדת ערבון בשל מצבם הכלכלי. על פי האמור בתצהירו של מערער 2, בעלה של הנפגעת, הוא מטופל בשלושה ילדים קטינים, רעייתו במצב של 100% נכות כתוצאה מן הפגיעה האמורה, הוא עצמו נכה תאונת עבודה בשיעור 60%, והכנסותיהם מקיצבאות הביטוח הלאומי מספיקות בקושי לכיסוי הוצאותיה הרפואיות והסיעודיות של אשתו. כן פירט, כי הוא הבעלים של דירת מגורי המשפחה, ושל קרקע חקלאית המצויה בבעלות משפחתית במושע, אשר אינה ניתנת למכירה.

המשיבה לא חלקה על עובדות אלו, אולם לטענתה אין לפטור את המערערים מהפקדת ערבון משום שלא פירטו כנדרש את נסיונותיהם לגיוס כספים, ובשל הסיכויים הנמוכים לזכות בערעור.

נראה לי, כי תצהירו של המערער 2 מניח תשתית עובדתית מספקת לכך שאין באפשרות המערערים לגייס את סכום הערבון הנדרש.

אשר לסיכויי המערערים לזכות בערעורם:

הלכה היא כי "ראוי שתיבחן ותישקל בכובד ראש שאלת סיכויי ההצלחה בערעור", זאת - במיוחד כשמדובר בערעור על "פסק דין מנומק ומפורט" (בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר , פ"ד מד(2) 383, 389). אולם, אין די בכך שפסק הדין מנומק ומפורט היטב, כדי להביא למסקנה שהערעור חסר סיכוי ממשי.

כדי לדחות בקשה לפטור מערבון, אין די בהערכה כי הכף נוטה לכיוון זה או אחר, שכן אין המדובר בהכרעה בערעור עצמו. די בכך שקיים סיכוי ממשי לזכות בערעור (ראו: בש"א 329/90, שם).

בענייננו, המערערת, ילידת 1961, התאשפזה בבית חולים לניתוח לב פתוח. היא לא התעוררה לאחר הניתוח, והועברה לטיפול בתא לחץ. התברר כי נגרמה לה פגיעה מוחית קשה, המתבטאת, לטענת המערערים, בעיוורון, חוסר יכולת לבלוע, אילמות, שיתוק הגוף השמאלי, חוסר שליטה על הסוגרים והפרעה קוגנטיבית קשה. הצדדים חלוקים בשאלה אם מדובר בסיבוך בלתי נמנע, או ברשלנות רפואית.

על ערעור כזה לא ניתן לומר שהוא בגדר הליך סרק או הטרדת שווא של הנתבעת, ואין מקום לנעול בפני המערערים את שערי בית המשפט בשל מצבם הכלכלי.

אני פוטרת, איפוא, את המערערים מהפקדת ערבון.