ע"א 6827/13 אוחנה אלון נ. אגבאריה סובחי

א.

בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כהן) מיום 23.6.13 בת"א 917/08 ובת"א 43868-12-11. עניינה של הבקשה – עיכוב ביצוע חלקי של חיוב כספי שנפסק בגין נזקי גוף.

רקע

ב.

בבית המשפט המחוזי התבררה תביעתו של משיב 1 (להלן המשיב ) לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה ביום 15.7.08 (ת"א 917/08). כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיב נפגע עת הועסק אצל משיבה 3, בנייני צוק בע"מ (להלן בנייני צוק ), במסגרת השלמת עבודות בניית שלד של בניין, שבנייתו החלה על ידי קבלן אחר. בעקבות התאונה נותר המשיב משותק בפלג גופו התחתון, ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 100%. התביעה הוגשה כנגד בנייני צוק; משיבה 4, כלל חברה לביטוח (להלן כלל ), המבטחת של בנייני צוק; המבקש 1, אלון אוחנה (להלן אוחנה ), מזמין העבודה; והמבקשת 2, הראל חברה לביטוח, המבטחת של האחרון. במסגרת תביעה זו הגישו המבקשים הודעת צד ג' כנגד בנייני צוק וכלל. יחד עם תביעתו של המשיב, התבררה בבית המשפט המחוזי תביעתו של המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (ת"א 43868-12-11), בה עתר להורות למבקשים להשיב לו את כל תגמולי הביטוח הלאומי שעליו לשלם למשיב. גם במסגרת תביעה זו הוגשה הודעת צד שלישי כנגד בנייני צוק וכלל.

ג.

בפסק דינו מיום 23.6.13 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט כהן) את גרסתו של המשיב באשר לנסיבות התרחשותה של התאונה. האחריות לתאונה חולקה כלהלן (פסקה 14): בנייני צוק – 45%; אוחנה – 45%; המשיב – 10%. בהקשר חלוקת האחריות נפסק (פסקה 12), כי המבקש "אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו", כי הוא "בבחינת 'מבצע בניה' לפי תקנות הבטיחות בעבודה", וכי "חובת מינוי מנהל עבודה באתר" היתה מוטלת בראש וראשונה עליו. למשיב נפסקו פיצויים בראשי נזק שונים בסך 4,534,605 ש"ח (הכוללים פיצוי בגין ניידות בעבר ובעתיד בסך 1,154,000 ש"ח), מהם נוכה סך של 2,960,580 ש"ח – קצבאות המשתלמות למשיב מהמוסד לביטוח לאומי, ובכללן קצבת ניידות בסך 603,082 ש"ח (פסקה 46(ב) לפסק הדין). בית המשפט קבע, כי אוחנה ובנייני צוק חבים למשיב ביחד ולחוד, וחלוקת האחריות ביניהם תהא שוה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, על יסוד ההסכם שבין בנייני צוק ואוחנה, כי "על בנייני צוק לשפות את אוחנה בגין כל סכום שיהיה על אוחנה לשלם לתובע" (פסקה 50). באשר לתביעתו של המוסד לביטוח לאומי – שהועמדה על סכום של 2,456,080 ש"ח – נפסק, כי זו הוכחה, וכי על אוחנה לשאת בתשלום סך של 1,105,236 ש"ח (45% מהסכום הנתבע, כפי אחריותו לתאונה). בית המשפט ציין, כי למוסד לביטוח לאומי ניתן היתר לפיצול סעדים, באופן שיהא רשאי לתבוע בתביעה נפרדת קצבאות ניידות שתשולמנה למשיב בעתיד. סופו של דבר, שאוחנה ובנייני צוק חויבו לשלם למשיב, ביחד ולחוד, סך של 1,574,025 ש"ח וכן הוצאות בסך 330,000 ש"ח. נקבע, כי במישור היחסים הנזיקי בין בנייני צוק ואוחנה ישא כל אחד מהם במחצית הסכום, וכי במישור היחסים החוזי ביניהם על בנייני צוק לשלם לאוחנה והראל כל סכום שישולם על ידיהם למשיב. עוד נקבע, כי על אוחנה והראל לשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 1,105,236 ש"ח וכן הוצאות בסך 135,000 ש"ח, וכי על בנייני צוק לשפותם בגין כל סכום שישלמו למוסד לביטוח לאומי.

הבקשה

ד.

המבקשים, אוחנה והראל, הגישו – ביום 13.10.13 – ערעור על פסק הדין, וביום 4.11.13 עתרו לעיכוב ביצוע חלקי על סך 591,975 ש"ח (בצירוף שכר טרחה ומע"מ), ולחלופין להפקדת סכום זה בידי בא כוח המשיב. בבקשה לעיכוב ביצוע נטען, כי לבית המשפט קמא הוגשה חוות דעת רעיונית, לפיה קצבת הניידות של המשיב תעמוד על 853,925 ש"ח או על 1,195,057 ש"ח. נטען, כי חרף בקשתם של הצדדים, לרבות המשיב, ניכה בית המשפט סכום קצוב של תגמולים בגין קצבת ניידות – 603,082 ש"ח, וכי המבקשים חשופים למעשה לתשלום שיפוי לביטוח הלאומי בסכום העולה על הסכום שנוכה בפסק הדין. עוד נטען בבקשה לעיכוב ביצוע, בהקשר מאזן הנוחות, כי על הכספים המגיעים למשיב מהראל (המבקשת 2) הוטלו עיקולים, שאך את חלקם הסיר המשיב. נטען, כי אם ישולם מלוא הסכום למשיב, עלולים המבקשים לעמוד בפני קושי בהשבת המצב לקדמותו.

ה.

בהחלטה מיום 4.11.13 התבקשו תגובות המשיבים. בתגובת המשיב מיום 11.11.13 נטען, כי הערעור הוגש באיחור, וכי המבקשים לא צירפו תצהיר לבקשתם. נטען, כי המשיב הסיר את כל העיקולים שהוטלו, וכיום אין מוטלים עיקולים ואף אין עומדים הליכים משפטיים

כנגדו. עוד נטען, כי ניכוי קצבת הניידות נעשתה לפי חוות דעתו של מומחה המשיב, אשר הוגשה בהסכמה.

הכרעה

ו.

הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), וכלל זה מקבל משנה תוקף כשעסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי. כידוע, על החפץ בעיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור – גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לאחר העיון בבקשה ובתגובה חוששני, כי לא אוכל להיעתר לבקשה ברובה.

ז.

אדרש תחילה לסיכויי הערעור; אמנם המשיב ביקש בסיכומיו בבית המשפט המחוזי (סעיף 19) "להורות על הקפאת סכום המשקף את שווי הגמלה ולהורות על ניכוי בהתאם לשווי הקצבה שייקבע". המבקשים החרו החזיקו אחריו, ובסיכומיהם ביקשו "להקפיא סכום אשר ישקף בשלב ראשון את מלוא הקצבה הרעיונית בגין קצבאות הניידות עד לסיום ההליכים במל"ל וזאת על מנת שהנתבעות לא תצאנה ניזוקות כאשר מחד לא ינוכה הסכום המלא של תגמולי המל"ל מהפיצויים המגיעים לתובע ומאידך הנתבעות תהיינה חשופות לתביעת שיבוב נוספת של המל"ל בגין קצבאות ניידות שלא נוכו מהפיצויים לתובע" (סעיף 25). ברם, לבקשה לעיכוב ביצוע לא צורפה חוות הדעת האקטוארית, שבה – לפי הטענה – חושבה קצבת הניידות שתשתלם למשיב מן המוסד לביטוח לאומי על 853,925 ש"ח או על 1,195,057 ש"ח, ולפיכך אין ניתן לומר כי סיכויי הערעור – בהיבט זה – גבוהים, ומכל מקום המשוכה בערעור על פניה אינה נמוכה.

ח.

אשר למאזן הנוחות; בבקשה ובתגובה הועלו טענות מזה ומזה באשר ליכולתו הכלכלית של המשיב, ובאשר לקושי להיפרע ממנו ככל שיתקבל הערעור. ואולם, הן הבקשה לעיכוב ביצוע והן התגובה לה לא

נתמכו בתצהיר, באופן שאינו מאפשר קביעת ממצאים בהקשר זה. נזכור, כי מעיקרא היה מוטל נטל ההוכחה בסוגית מאזן הנוחות על המבקשים; חוששני, כי ביסודו של דבר לא הורם נטל זה. יש להזכיר, בהקשר מאזן הנוחות, כי בפסק הדין קמא נפסק, שעל בנייני צוק לשפות את המבקשים בגין כל סכום שישלמו האחרונים למוסד לביטוח לאומי, ובבקשה לא נטען בעניין. גם לכך נודעת משמעות בהקשר מאזן הנוחות.

ט.

חרף כל האמור, ובעיקר כדי למנוע התדיינויות עתידיות במקרה שיחול שינוי מסוים בערעור, וכיון שאין בכך כדי לפגוע ברווחת המשיב 1 לעת הזאת, יישמרו בנאמנות אצל בא כוח המשיב 1 200,000 ש"ח עד להכרעה בערעור. שאר הסכום ישולם ויועבר למשיב 1 לפי קביעת בית המשפט קמא.