ע"א 6876/09 עבד אלחלים אלצאנע נ. היתם אלצאנע

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל ) מיום 8.7.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת.א 275/07.

1.

המערערים הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין תאונת דרכים בה נפצע המערער 1. כן הגישו בקשה לפסיקת תשלום תכוף בשל הוצאות התאמת דיור. בית המשפט דחה את הבקשה לפסיקת תשלום תכוף בהעדר ראיה מספיקה לצרכי המערערים, אך קבע כי ניתן יהיה להסתמך על חוות דעתו של מומחה השיקום שמינה. מומחה השיקום הביע דעתו כי טובתו של המערער מחייבת שחרורו למגורים בחיק משפחתו בדירה מתאימה וכי הדירה הנוכחית בה מתגוררת המשפחה אינה מתאימה לצרכיו הנוכחיים. בעקבות חוות דעת זו הגישו המערערים חוות דעת בנוגע לעלויות התאמת הדיור לצרכי המערער ובקשה נוספת לפסיקת תשלום תכוף. הבקשה נקבעה לדיון ליום 8.7.2009. במהלך הדיון בית המשפט, לאחר ששאל בית המשפט את באת כח המערערים שאלות בנוגע לבקשה להעיד את אביו של המערער ונענה על דברים אחרים אמר בית המשפט: "אני מבין שביני לבין גברתי יש בעיית תקשורת" (המשפט הוכנס לפרוטוקול במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול מיום 13.7.2009). לאחר אמירה זו של בית המשפט ביקשה באת כח המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה בשל העדפה ברורה של צד אחד במשפט ובהערות ביניים שנשמעו על ידו שהיה בהן לגלוג באופן הפוגם ביכולתה לטעון בפני בית המשפט.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי לא הביע כל יחס של לגלוג או יחס של העדפה של צד אחד על צד אחר וכי כל החלטה ניתנה לגופו של עניין. כך ניתן ללמוד גם מכל הערה של בית המשפט אשר נרשמה בפרוטוקול. בית המשפט הצר על כך שבאת כח המערערים אינה מקבלת את החלטותיו ואף סבר שהיה נוח יותר מבחינתו להעביר את התיק למותב אחר. ואולם, בהעדר עילת פסילה הוא מצווה לדון בתיק וכך פסק.

מכאן הערעור שבפניי.

3.

המערערים טוענים כי מהפרוטוקול המתוקן עולה כי קיים טעם של ממש המצדיק את החלפת המותב. נוכח אמירתו של השופט לבאת כוחם, לפיה יש לו בעיית תקשורת עמה, ניטלה לדעתם היכולת והאפשרות שלה לטעון, לשכנע ולהביא את עמדת המערערים בפני בית המשפט ועולה חשש ממשי של משוא פנים כלפיהם המצדיק את פסילתו. לטענתם, ככל שערוץ התקשורת בין באי כוחם של המערערים לבין השופט חסום או בעייתי כפי שהגדיר השופט בעצמו, נפגמת זכותם המהותית של המערערים ליומם בבית המשפט. לכך יש להוסיף את הרמיזה כי היה נוח לבית המשפט יותר אילו התיק היה עובר למותב אחר. בנסיבות אלה עולה חשש ממשי למשוא פנים ויש לפסול את בית המשפט ולהעביר את הדיון למותב אחר ולחלופין לבית משפט אחר.

4.

דין הערעור להידחות. אכן, ישנן התבטאויות של שופט אשר הן ראויות ויש שאינן ואולם לא כל התבטאות בלתי ראויה או בלתי מוצלחת מקימה בהכרח עילת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 189-190 (2006)), לא כל שכן כאשר אין מדובר בהתבטאות באשר לתוצאת הדיון או באשר למהימנות של בעל הדין. לא בכדי לא צירפו המערערים כל אסמכתה לערעורם הנוגע לפסילת שופט עקב התבטאות דומה להתבטאות השופט במקרה דנן. כאן מדובר בהערה נקודתית ביחס להתנהלות באת כח המערערים ולתשובותיה לשאלות בית המשפט אשר הובעה עקב חילופי הדברים ביניהם בנוגע להעדת עד במסגרת הבקשה לתשלום תכוף – האם יש באמירה זו משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים? התשובה היא שלילית. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי מדובר באמירה שנאמרה לבאת כח המערערים לאחר שהשופט שאל אותה מספר שאלות בנוגע לעצם העדת העד, ולטעמו, לא נענה. אין בהתבטאות זו כדי להעיד כלל ועיקר כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת לגבי תוצאות התביעה כולה ובבקשה לתשלום תכוף בפרט וכי אינו נכון לשמוע בנפש חפצה את טיעוני המערערים אשר יובאו על ידי באת כוחם. אכן, מתח מסוים בין שופט ופרקליט, הגם שאינו רצוי, אין בו כדי לבסס טענה של דעה קדומה או עוינות מצד בית המשפט, ואין להסיק קיומן גם נוכח האמירה כי היה מעדיף שהתיק יועבר לידי מותב אחר (השווה: ע"א 6093/08 ש.מ נוה בר בע"מ נ' "עמידר" החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (לא פורסם, 9.12.2008)). משאין בהתבטאות הנקודתית של בית המשפט משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים ובהעדר עילת פסלות מן הדין כי השופט אשר החל לשבת בדין ימשיך ויעשה כן , וכך אני מורה.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.