ע"א 689/00 עיריית יהוד נ. התעשיה האוירית לישראל בע"מ

1.בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה שהגישה המשיבה למתן פסק-דין וקבע כי תעריף הארנונה שנקבע על-ידי המבקשת, לשנת 1997, למבני תעשייה שבהחזקתה, הוא בלתי סביר באופן קיצוני ובשל כך בטל.

המבקשת, עירית יהוד, הגישה ערעור על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי. היא סבורה כי התעריף שנקבע למשיבה הוא תעריף סביר בשל מרכיב הקרקע התפוסה הכלול בנכס, בשל ההכנסות הגבוהות של המשיבה, ולאור מספר העובדים המועסקים על-ידה.

2.במסגרת הערעור חוזרת המבקשת על בקשתה, שנדחתה כבר בבית המשפט המחוזי, לעכב ביצועו של פסק הדין. בבקשה היא מסבירה כי תשלומי הארנונה שמשתלמים על-ידי המשיבה מהווים מרכיב חיוני בהכנסותיה של המבקשת וכי אי העברת מלוא הסכום לידיה, עד להכרעה בערעור, תגרום לפגיעה במתן השירותים לתושבי העיר. היא מבקשת, לפיכך, לעכב את החזרת הכספים המתחייבת מביצוע פסק הדין ולדחות את הפעלת זכות הקיזוז שבידי המשיבה בכל הנוגע לתשלומי ארנונה בעתיד. מן הדברים הכתובים בבקשתה של המבקשת ניתן ללמוד כי להשקפתה, ממילא, אין בידה כספים להשיב, וכי בכל מקרה ביצוע פסק הדין אפשרי רק על דרך הקיזוז מן הסכומים שיגיעו בעתיד למבקשת מן המשיבה. אלא שהמבקשת עותרת לדחות את תחילת הקיזוז לימים שלאחר מתן פסק הדין בערעור - אם לא תזכה בו.

3.אין לקבל בקשה זו. הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-). כלל הוא, איפוא, כי הזוכה זכאי לתבוע את ביצועו המיידי של פסק הדין אף אם המפסיד מערער עליו. העילה המצדיקה, במקרים רבים, את עיכובו של פסק הדין היא חוסר האפשרות, או הקושי המשמעותי, להשיב את המצב לקדמותו, אם יבוצע פסק הדין ובאם יזכה המערער בערעורו. עילה זו אינה מתקיימת כאן.

הקושי שהמבקשת מצביעה עליו כאן הוא קושי שעומד לפניה, ואשר יעמוד לפניה בעתיד, לממש את פסק הדין, ולאו דווקא קושי שיעמוד בפני המשיבה להשיב כספים שיגיעו לידה אם תפסיד בערעור.

כיוון שכך, אין מקום לעכב את מימוש פסק הדין בדרך של קיזוז כספים שיגיעו מעתה ואילך למבקשת מאת המשיבה. במובן זה נדחית הבקשה.

ככל שהמדובר בהחזר כספים בעין, להבדיל מזכות הקיזוז שהצדדים מתייחסים אליה, ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין, עד להחלטה בערעור, וכך אני מורה.