פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
6928/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש
ים:
1. אברהם פלוק
2.
חיים פלוק
נגד
המשיבים
:
1. משה זינגל, עו"ד
2. ארנון גרפי, עו"ד
3. ישי גלעדי, עו"ד
מנהל
4. יחיאל לוין, מנהל
5. עזבון המנוח מר אמנון
בביוף ז"ל
6. מדינת ישראל
7. כונס הכנסים הרשמי
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.7.01 בהמרצה 6283/97
(ת.א. 580/97), שניתנה על-ידי כבוד סגן-הנשיא ד"ר ג' קלינג
בשם
המבקשים: עו"ד יעקב שפיגלמן; עו"ד בני
קמפנר
בשם
המשיבים 2-1: עו"ד צבי טהורי
בשם
המשיבים 4-3: עו"ד ישי גלעדי
בשם
המשיבה 6: עו"ד יעל מימון
בשם
המשיב 7: עו"ד רחל שני-שרפסקי
החלטה
בשנת 1997 הגישו המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה נגד המבקשים, בסכום של שישה מיליון דולר. בתביעה טענו המשיבים, שמונו כמפרקי חברות שהיו עובר להליכי הפירוק בניהול המבקשים, כי המבקשים עשו שימוש שלא כדין בכספים ובנכסים של החברות הללו. לכתב התביעה צירפו המשיבים בקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית-משפט, שבה טענו, כי קופת הפירוק ריקה.
במהלך הדיון בבקשת המשיבים למתן פטור מאגרה, הוסכם בין המדינה לבין המשיבים, כי יינתן למשיבים פטור מתשלום האגרה בכפוף להקטנת סכום התביעה ל2.1- מיליון דולר.
על רקע זה נעתר רשם בית-המשפט המחוזי לבקשה למתן פטור מאגרה.
על החלטת רשם בית-המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית-המשפט המחוזי, שבגידרו טענו, כי עמדתם לא נשמעה.
בתאריך 29.12.97 קיבל בית-המשפט המחוזי (השופטת הילה גרסטל) את הערעור והורה להחזיר את התיק אל הרשם, וזאת על-מנת שהצדדים יוזמנו לדיון ותישמע עמדת המבקשים.
לאחר גלגולים שונים נקבעה הבקשה למתן פטור מאגרה לדיון, שאליו הוזמנו גם המבקשים. אלו אף הגישו תגובות בכתב לבקשת המשיבים למתן הפטור. בסיומו של דיון שנערך במעמד הצדדים החליט בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר גבריאל קלינג) לפטור את המשיבים מתשלום האגרה, תוך שקבע, כי למבקשים אין מעמד בבקשה למתן פטור מתשלום האגרה.
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות הערעור. עיקר טענת המבקשים הוא, כי עמדתם לא נשמעה בדיון בבקשת המשיבים למתן פטור מאגרה, ובכלל זה טענותיהם כנגד ההצדקה שבמתן הפטור המבוקש.
מנגד, המשיבים - ועימם המדינה - תמכו בהחלטת בית-המשפט המחוזי, והמדינה אף הטעימה כי ההחלטה נתקבלה לאחר בדיקה ראויה של ההצדקה שבמתן הפטור. המדינה הוסיפה עוד, כי הטענות שהועלו על-ידי המבקשים כנימוק לדחיית הבקשה למתן פטור מאגרה הן עניין לתביעה לגופה, ולא לשלב הדיון בבקשה למתן הפטור.
יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.
על טיבה של המחלוקת ביחס לתשלום אגרת בית-משפט עמד השופט משה לנדוי:
אגרות בתי-משפט הן חלק מהכנסות המדינה והן נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על-ידי בתי-המשפט שלה, מספקת לבעל-הדין. אם קיימת מחלוקת על גובה האגרה, הרי זו מחלוקת בין בעל-הדין החייב באגרה ובין המדינה כזכאית לאגרה. לבעל-הדין שכנגד בהליך שבו גובים את האגרה, אין שום עניין ישיר משלו בגובה האגרה, כי הוא לא גובה אותה, ולא הוא חייב להחזירה אם שולמה אגרה ביתר. לכל היותר יש לו ענין עקיף מאוד בגובה האגרה, אם בסוף ההתדיינות הוא יחוייב לשפות את יריבו על האגרה שהלה שילם. אך ענין זה אין די בו כדי להקים לו עילת תביעה בקשר לקביעת האגרה או החזרתה על-ידי קופת בית-המשפט.
[ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד , פ"ד כט(2) 505, בע' 507-506]
ראו בהקשר זה גם תקנה 13(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח1987-, המתירה לבית-המשפט לקבל את החלטתו אף שלא במעמד הצדדים.
עם זאת הובהר, כי "יכול בעל-הדין, הנתבע או המשיב להליך, להפנות את תשומת ליבו של בית-המשפט לשאלת האגרה" (שם, בע' 507). זאת על-מנת שמנגנון ההתדיינות האדוורסרי יבסס את התשתית העובדתית שעל יסודה נדרש בית-המשפט לקבל את החלטתו. יש אף הסוברים כי לנתבע מעמד מסוים - הגם שמוגבל - הנוגע להגנה על אינטרס לגיטימי שלו בבלימת תביעות כנגדו בסכומים מופרזים. אלא שבהקשר זה הוער, כי אין דרישת האגרה יכולה לשמש מכשיר בידי הנתבע לצורך סגירת דלתות בית-המשפט כנגד תביעה שתוגש נגדו. ראו, למשל, רע"א 8097/01 חברת גב ים לקרקעות בע"מ נ' קגן (טרם פורסם; ניתנה בתאריך 14.2.02).
יהיה הדבר כאשר יהיה, במקרה שבפניי עמדת המדינה היא, מחד-גיסא, כי החלטת בית-המשפט המחוזי להורות על מתן הפטור בדין יסודה, ומאידך-גיסא, כי אין אף בטענות שמעלים המבקשים כדי להצדיק סירוב למתן פטור למשיבים מתשלום אגרה. בנסיבות אלו, שבהן המדינה סבורה כי מתן הפטור הוא מוצדק לגופו - גם לאור טענות המבקשים - אין מקום למתן רשות ערעור למבקשים.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים והמדינה בסך כולל של 18,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ג באב תשס"ב
(22.7.02)
ש ו פ ט ת