ע"א 6963/19פלוני נ. מרכז רפואי בני ציון

השופט י' עמית :

1.

הערעור שלפנינו נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את תביעת המערערים בעילה של רשלנות רפואית במהלך מעקב הריון, בבית החולים "בני ציון" בחיפה במהלך שנת 1992.

פסק דינו של בית המשפט קמא משתרע על 78 עמודים, ומתייחס לכל טענה וטענה שהעלו המערערים, ואנו מאמצים אותו על קרבו ועל כרעיו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

2.

למעלה מן הצורך נוסיף מילים מספר בתמצית שבתמצית:

א . ניתן להבין את תחושתם של המערערים, אך בסופו של יום התברר כי כל התביעה תלויה לא בקוצו של יוד אלא בקוצה של האות פ', כפי שנרשם בטעות בטופס הבדיקה על ידי ד"ר חאג'.

ב . בית המשפט קמא קיבל את גרסתו של ד"ר חאג' כי לא נתבקש לבצע ולא ביצע סקירת מערכות אלא בדיקה ביו-פיזיקלית של מדדים להערכת משקל וגודל העובר; כי על פי עדותו של פרופ' דגני לא בוצעה כלל סקירת מערכות וכי ד"ר חאג' לא היה מסוגל לעשות סקירת מערכות ולא התבקש לעשותה; וכי לא מקובל לבצע סקירת מערכות בטרימסטר השלישי. המדובר בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם.

ג . הגיונם של דברים, שאם ד"ר חאג' אכן היה מזהה ממצא פתולוגי באולטרה סאונד, היה מפנה את תשומת לב הנוגעים בדבר לכך. כפי שהסביר פרופ' פייגין, אין זה סביר שבודק שאבחן ממצא פתולוגי במוח, לא הפנה את תשומת הלב של אנשי המכון והמחלקה לדבר. לא למותר לציין, כי בית המשפט קמא קיבל את דבריו של ד"ר חאג', שאילו היה מזהה ממצא פתולוגי במוחו של העובר, לא היה שולח את המערערת חזרה למחלקה בלי להתקשר לרופאים וליידע אותם על כך, ומבלי להפנות את תשומת ליבו של הצוות הרפואי לכך.

ד . המערערים לא הציגו חוות דעת נוירולוג מטעמם.

ה . המערערים לא הציגו חוות דעת של מומחה אולטרה סאונד מטעמם.

ו . חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט אף היא אינה תומכת בתזה של המערערים.

ז . העובדה שבדיקתו של היילוד עם שחרורו מבית החולים בגיל כחודש היתה תקינה, אף היא אינה מתיישבת עם התזה של המערערים.

ח . ההבהרה של פרופ' אחירון בנוגע לאמור במאמרו, ולפיה אין להסיק כלל וכלל מהמאמר כי אולטרה סאונד יכול לגלות PVL , אף היא מחלישה את התזה של המערערים.

ט . גם לתזה של דימום מוחי או הרחבת חדרים לא נמצא תימוכין.

י . ולבסוף, דומה כי המערערים לא צלחו גם את המשוכה האחרונה שעמדה בפניהם, קרי, הטענה כי ועדה להפסקת הריון היתה מאשרת בנסיבות אלה הפסקת הריון בשבוע ה-3+30.

3.

הנה כי כן, בפני המערערים עמדו משוכות גבוהות בדרכם, ואין לנו אלא לאמץ את פסק דינו של בית המשפט קמא, כאמור לעיל.

אשר על כן, הערעור נדחה. בית המשפט קמא לא השית על המערערים הוצאות לנוכח מצבו הקשה של היילוד (שכיום הוא בן 29), ואף אנו נלך בדרכו ולא נחייב בהוצאות.