ע"א 6971/15 פלוני נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב ( " הפול ")

1.המערער, יליד 1973, נשוי ואב לחמישה ילדים, נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 17.3.2010. המערער הובהל לבית החולים בשל פגיעות קשות בפניו ובידיו, אושפז למשך 19 יום במהלכם עבר מספר ניתוחים, ולאחר שחרורו מבית החולים עבר שני ניתוחים נוספים בידו וכן נזקק לשיקום ארוך בתחום הפה והלסת.

ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 20% בתחום הפה והלסת, ונכות זו מחייבת על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בנוסף, בהסכמת הצדדים, מונה מומחה רפואי בתחום הנפשי והצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי נכותו הצמיתה של המערער בתחום זה עומדת על 17.5%. בתחום האורתופדי, נקבעה למערער על ידי מומחה בית המשפט נכות רפואית משוקללת בשיעור של 33.8% (בין היתר, בגין הגבלה מזערית בהטיית הצוואר; הגבלת יישור מרפק שמאל ופגיעה במרפק שמאל; הגבלת תנועות האמה השמאלית, אצבע ושורש כף יד שמאל וכן נכות בשיעור 5% בגין צלקות).

סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של המערער עומדת על 58.7% ובית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית, וליתר דיוק, את הפסד כושר השתכרותו, על 40%.

2.המערער הוא עורך דין במקצועו, שסיים את לימודיו בשנת 2002, ועבד בתחילה במגזר הציבורי. בהמשך עבד כשכיר במגזר הפרטי ובשלוש השנים שקדמו לתאונה עבד כעצמאי.

בית המשפט בחן את השתכרותו של המערער לצורך קביעת בסיס השכר כלהלן: בשנת 2007 – 102,000 ₪ לשנה; בשנת 2008 – 94,000 ₪; בשנת 2009 – 130,000 ₪, בשנת 2010 (שנת התאונה) - סך של 114,000 ₪ ; בשנת 2011 – 179,000 ₪ לאחר ניכוי מס, בשנת 2012 – סך של 120,000 ₪ (ללא חיוב במס בשל הזיכויים).

בית המשפט התרשם מכישוריו של המערער וקבע כי שכרו טרם התאונה היה במגמת עליה, כאשר עיקר הכנסותיו בשנים 2011-2010 נבעו מסיום עבודתו על תיקים שקיבל מעורך דין אחר, במסגרת מכרז בו זכה אותו עורך דין, ואשר נסתיים. לצורך חישוב הפסד השכר בעתיד העמיד בית המשפט את בסיס שכרו של המערער על 12,500 ₪ נטו.

3.בית המשפט פסק לזכות המערער בראשי הנזק הבאים כלהלן: הפסדי שכר לעבר – 300,000 ₪; אובדן השתכרות לעתיד – 1,120,000 ₪; כאב וסבל – 111,000 ₪; עזרת הזולת – 100,000 ₪; הוצאות רפואיות וניידוּת – 70,000 ₪; תוספת תשלום פרמיות ביטוח – 20,000 ₪.

סכום הפיצוי הכולל שנפסק לזכות המערער עמד על 1,721,000 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל בסך 1,272,000 ₪.

4.הערעור שבפנינו נסב בעיקר על הערכת בסיס השכר לעתיד. המערער טען כי יש להעמיד את בסיס השתכרותו על שילוש השכר הממוצע במשק, הן נוכח נתוניו האישיים של המערער (ציון 751 בפסיכומטרי וציון ממוצע 82 בפקולטה למשפטים בירושלים) והן נוכח כישוריו ונסיונו כעורך דין בתחום הנזיקין. בנוסף, הלין המערער על הסכומים שנפסקו לזכותו בראשי הנזק של עזרת צד ג' והתייקרות פרמיות.

המשיבה תמכה יתידותיה בפסק דינו של בית משפט קמא וטענה כי השתכרותו של המערער עובר לתאונה ולאחריה, נבעה ממקור הכנסה חד-פעמי, וכי בית משפט קמא אף הלך לקראת המערער בכך שהעמיד את בסיס השכר על 12,500 ₪.

5.בקצרה ייאמר, כי לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנושא השכר לעתיד ועזרת צד ג'.

על אף גילו של המערער בעת התאונה, הרי שכעורך דין עצמאי, הוא היה בעל וותק של מספר שנים בלבד טרם התאונה, וכפי שקבע בית משפט קמא, השתכרותו והתפתחותו המקצועית היו במגמת עליה. במצב דברים זה, אני סבור כי היה מקום להעמיד את בסיס שכרו על סכום גבוה יותר, לפחות בחלוף כעשר שנים מיום מתן פסק הדין. בחישוב "גס", העמדת שכרו של המערער על כ- 16,000 ₪ בחלוף כעשר שנים, מביאה לתוספת של כ-200,000 ₪ מעבר לסכום שנפסק בראש נזק זה.

בנוסף, ועל פי חישוב צנוע של כ-750 ₪ לחודש, יש לפסוק לזכות המערער הסך של כ-200,000 ₪ בגין עזרת צד ג', דהיינו, תוספת של 100,000 ₪ מעבר לסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא.

סה"כ תוספת – 300,000 ₪.

6.אשר על כן, השורה התחתונה היא, כי בנוסף לסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא, תשלם המשיבה למערער הסך של 300,000 ₪ נכון להיום, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.