ע"א 7007/06 יואל כתבן נ. מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל

1.

לפני בקשה מטעם המערערים למחיקה על הסף של הערעור שכנגד אשר הוגש על-ידי המשיב וזאת בשל איחור נטען בהגשתו. הערעור הוגש ביום 30.8.06. ביום 17.10.06 הגיש המשיב ערעור שכנגד והמערערים מבקשים כאמור את מחיקתו על הסף בשל איחורו.

2.

המערערים טוענים כי עובר להגשת הערעור הוסכם בין הצדדים כי נדרשת ארכה הן להגשת הערעור והן להגשת הערעור שכנגד על פסק הדין. לפיכך הוגשו לבית משפט זה מספר בקשות מוסכמות להארכת המועד להגשת ערעור וערעור שכנגד, האחרונה שבהן ביום 10.8.06 (להלן: הבקשה להארכת המועד). המערערים טוענים כי בבקשה הדדית זו להארכת מועד התבקש כי המועד להגשת ערעור על ידי שני הצדדים יוארך עד ליום 30.8.06. בקשה זו התקבלה בהחלטתי מיום 13.8.06. לפיכך טוענים המערערים כי הערעור שכנגד הוגש רק ביום 17.10.06, כלומר באיחור של שבעים ושבעה ימים מהמועד המוסכם בלא בקשה להארכת מועד ובהיעדר הסבר לאיחור הרב. המערערים טוענים עוד, כי לאור המוסכם בין הצדדים בבקשה להארכת המועד, אשר הפכה להחלטה חלוטה בהיעדר ערעור מטעם המשיב, לא חלה תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). לאור כל זאת טוענים המערערים כי דין הערעור שכנגד להימחק.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה להארכת המועד הוגשה נוכח משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, ולאור העובדה שטרם החליט מי מהם, האם להגיש ערעור על פסק הדין. ביום 30.8.06 הגישו המערערים ערעור על פסק הדין שעה שהמשיב בחר שלא לעשות כן. עם זאת, ביום 17.10.06 הגיש, כאמור, המשיב ערעור שכנגד, וכל זאת בהתאם למועדים הקבועים לכך בתקנה 434 לתקנות. המשיב טוען כי בבקשה להארכת המועד ניתנה הסכמתו אך ורק לעניין מועד הגשת ערעור על פסק הדין, ולא לעניין מועד הגשת ערעור שכנגד. הסכמתו אף לא יכלה להתייחס למועד הגשת ערעור שכנגד, שכן על פי תקנה 434 לתקנות מועד הגשת ערעור שכנגד נגזר ממועד הגשת הערעור. לאור כל זאת טוען המשיב כי הערעור שכנגד הוגש על ידו כדין ולכן דין הבקשה להידחות.

4.

לאחר בחינת הבקשות והתגובות, ובכלל זה תגובת המערערים לתגובת המשיב,

נחה דעתי כי דין בקשת המחיקה של הערעור שכנגד להידחות. בבקשה להארכת המועד התבקש בית משפט זה להורות על "הארכת המועד להגשת ערעור על ידי שני הצדדים על פסק הדין... ואשר יוגש עד ליום 30.8.06". אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה הסכמת הצדדים המבוטאת בבקשה מתייחסת הן להגשת ערעור והן להגשת ערעור שכנגד. המועד להגשת ערעור שכנגד מוסדר, כאמור, בתקנה 434 לתקנות. תקנה 434 קובעת, כי המועד להגשת ערעור שכנגד הוא 30 ימים מן היום בו הומצא למשיב בערעור כתב הערעור. מטרתה של התקנה היא לקבוע, כי תחילת מירוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד היא רק באותו מועד בו נודע למשיב בערעור כי הליכי הגשת הערעור הושלמו. בכך מוגשם אינטרס של יעילות דיון, אשר ביטויו במניעת הגשתם של ערעורים שכנגד אשר עלול להתברר בדיעבד כי היו מיותרים, אם בסופו של דבר הערעור שהוגש כלל לא יתברר (ראו למשל ע"א 8623/01 צור שפי נ' עתידות חברה לפיתוח ערד בע"מ , לא פורסם). לאור זאת, ולאור לשונה של הסכמת הצדדים המתייחסת להגשת ערעור בלבד על פסק הדין, שוכנעתי כי במקרה דנן הוגש הערעור שכנגד מטעם המשיב במועד כאמור בתקנה 434 לתקנות ובשים לב לימי הפגרה. לפיכך דין הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף, להידחות . המערערים ישאו בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.