ע"א 7029/93 משה חזות נ. בורנשטיין דרור

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שפסק למערער שנפגע עקב תאונת דרכים שאונתה לו פיצויים בסכום של 480,621 ש"ח ובניכוי תשלומים תכופים ותקבולי המוסד לביטוח לאומי - סכום של 58,429 ש"ח. המחלוקת בין בעלי הדין סבה על מיעוט הפיצויים (ערעורו של המערער) וחיוב ביתר בשיעור הפיצויים (בערעורם של המשיבים).

2.לפי ממצאי בית המשפט המחוזי גרמה התאונה למערער דליפה של נוזל המח והשדרה דרך האף, תופעה המעמידה את המערער בסיכון רב לבריאותו ולחייו. לפי ממצאי בית המשפט המחוזי ניתן היה לבטל את מירב הסיכונים הנובעים מהתופעה האמורה שנגרמה למערער על ידי ניתוח, שאפשר לבצעו דרך האף. השופט המלומד נתן את דעתו לעדותו של המומחה שניתמנה מטעמו אשר קבע שזו הדרך המקובלת כיום ברוב בתי החולים בישראל ולא נעלמת ממנו גם השקפתו של המומחה שהניתוח כרוך בסיכון מסוים שאם יתממש קיימת הסתברות שהוא יהיה ניתן לתיקון על ידי ניתוחים נוספים. על יסוד הראיות שהיו לפניו קבע השופט המלומד שנכותו הפונקציונאלית של המערער היא בשיעור 25%. לעניין זה הביא השופט המלומד בחשבון צילומים שנערכו על-ידי חוקר פרטי בהם נראה המערער שהוא מנקה את מכוניתו, נוסע למקומו שונים, משוחח עם אנשים, מעשן סיגריות ומתעסק בדברים שונים ללא מטפחת ביד האמורה להצביע על דליפת נוזל מאפו.

לעניין אובדן השתכרותו עקב התאונה הצביע השופט המלומד על הסתבכויותיו של המערער עם החוק לפי התאונה, אחת מהם אף לאחר התאונה, ועל הסתירות ואי הבהירויות שנתגלו בעדויות על השתכרותו של המערער לאחר התאונה. השופט המלומד ציין בפסק-דינו שמדובר במי שעוד בהיותו קטין התקשה בתפקוד בחברה ונזקק לחינוך מיוחד. הוא הסתבך עם החוק כבר בגיל צעיר ולא הצליח לשרת בצה"ל. גירסאותיו של המערער לגבי סיכויי השתכרותו לא נמצאו מהימנות על השופט המלומד ולפיכך הוא החליט לבסס את אבדן ההשתכרות על בסיס שכר המינימום.

3.לא מצאנו יסוד להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי. טענתו של פרקליט המערער כי בפועל נזקק המערער לניתוח דרך הגולגולת דבר שהיה מעמיד את המערער בפני סיכון רב לא הוצגה באופן מפורש למומחה שנתמנה מטעם בית המשפט. גם לא ראינו יסוד להתערב בממצאו של בית המשפט המחוזי שהטיל ספק במניעים שהניעו את המערער להצהיר שאינו מסכים לעריכת הניתוח. היה לפני בית המשפט המחוזי חומר ראייתי רב שעל יסודו יכול היה לקבוע את נכותו של המערער ואת שיעור השתכרותו כאשר קבע. קיצורו של דבר: נראה לנו פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס היטב.

פרקליט המשיבים הודיע לנו כי הוא יסכים לדחיית הערעור שכנגד אם ערעורו של המערער ידחה.

לפיכך אנו דוחים את הערעור ואת הערעור שכנגד. אין צו להוצאות.