רע"א 7039/00 שלמה אליוף נ. סורל שטרנברג

המבקש נפגע בתאונת-דרכים. בית משפט השלום חייב את המשיבים לפצותו בסך 53,000 ש"ח, מזה 20,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד. בית המשפט המחוזי, שלפניו ערער המבקש, החליט להכפיל את סכום הפיצוי שנפסק למבקש בגין הפסד השתכרות בעתיד, אך לא ראה מקום להתערב ביתר חלקי פסק הדין.

בבקשתו למתן רשות ערעור לבית-משפט זה משיג המבקש על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו בגין הפסד השתכרות בעתיד ועל אי זיכויו בפיצויים בגין עזרת הזולת ותרופות. כן הוא מלין על אי מינוים של מומחים רפואיים נוספים, ובעיקר על אי מינויו של מומחה לאורטופדיה, חרף המלצתו של הנוירולוג המומחה שמונה לבדיקתו של המבקש.

דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נבחן בשתי ערכאות ובקשתו אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית, העשויה להצדיק מתן רשות להגשת ערעור נוסף. מכלל טענותיו מצאתי טעם להתייחס רק לטענה, כי לנוכח המלצתו של המומחה לנוירולוגיה לא היה בית המשפט רשאי להימנע ממינויו של מומחה רפואי בתחום האורטופדיה.

הנוירולוג שבדק את המבקש אכן נשאל למידת הצורך במינוי אורטופד מומחה. תשובתו הייתה, כי לא מצא סימנים המעידים על קיום נזק בתחום האורטופדי, אך לנוכח מורכבות המקרה ולמען הסר ספק, ניתן לדעתו למנות מומחה בתחום זה. בית-משפט השלום בחן את החומר שהובא לפניו והגיע למסקנה כי בהיעדר ראייה לכאורה לקיום נזק אורטופדי כתוצאה מן התאונה, אין הצדקה למינוי מומחה רפואי נוסף. בהחלטה זו לא חרג בית המשפט מאמות המידה שנקבעו בפסיקה. הכלל הוא שבית המשפט רשאי להסתייע בדעתו של מומחה רפואי שמונה על-ידיו לעניין הצורך במינוי מומחה רפואי בתחום אחר. אולם המלצתו, של המומה אינה מחייבת את בית המשפט (ראה רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מד(29 212; ורע"א 4149/99 מורזוב נ' מלכה , דינים-עליון נו 668). גם ביתר הטענות המועלות בבקשת רשות הערעור אין כדי להצדיק מתן רשות להגשת ערעור נוסף לבית-משפט זה.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח.