ע"א 7096/15 ג'נרל אינבסטמנט אר.אי.בי בע"מ נ. עו"ד ניסים צפרירי

1.

המשיב שימש כעורך דינו של אחד, מר רפאל קורלאשבילי ז"ל (להלן: המנוח ). המנוח עמד לבצע באמצעות חברה שבבעלותו – היא המבקשת 1 (להלן: החברה ) – עסקה לרכישת מקרקעין באשדוד (להלן: המקרקעין ). לטענת המשיב, המנוח נזקק לסיוע במימון העסקה ולכן הציע למשיב להשקיע בעסקה, והלה הסכים. בהמשך לכך הסכימו המשיב והמנוח כי המשיב יעביר למנוח סכום של 200,000 דולרים, שבתמורה להם יקבל "10% מהון המניות של החברה שבנדון ומכל רכוש ו/או נכס ו/או תקבול שיהיה לחברה [...]". לימים עוגנה הסכמה זו בכתובים בכתב התחייבות שעליו חתם המנוח (להלן: כתב ההתחייבות ). לטענת המשיב, לבקשת המנוח, לא נרשם שינוי הזכויות בהון המניות של החברה; והמנוח העביר למשיב בתור בטוחה את מסמכי החברה ואת שטר המניות שלה (להלן: המסמכים ). בשנת 2011 נפטר המנוח. המשיב פנה אל המבקשים 7-2, הם עזבון המנוח ויורשיו, בבקשה לקיים את התחייבות המנוח כלפיו לפי כתב ההתחייבות. משסירבו, הגיש המשיב תביעה למתן פסק דין הצהרתי שעיקרו הוא כי המשיב יוכרז כבעלים של 10% מהזכויות בחברה והרכוש בה. יצוין כי בהמשך ההליך צמצם המשיב את תביעתו וביקש כי יוכרז אך כבעלים של 10% משווי המקרקעין שבבעלות החברה. המבקשים מצדם הגישו תביעה שכנגד שבה טענו נגד תוקפו של כתב ההתחייבות בנימוקים שונים; וביקשו כי יושבו אליהם כל המסמכים שבידי המשיב, בטענה כי אלה מוחזקים אצלו שלא כדין.

2.

ביום 18.8.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון ) את תביעת המשיב בעיקרה ודחה את התביעה שכנגד (למעט לעניין השבת חלק מהמסמכים שהמחלוקת לגביהם התייתרה במרוצת ההליך). נפסק כי כתב ההתחייבות תקף וכי מכוחו זכאי המשיב "לחלק בחברה כדי היחס בין שווי עשירית מן המקרקעין, לאחר שינוי הייעוד, אך ללא הבנייה עליהם, ובין שווי כלל נכסי החברה"; כי המבקשים רשאים לפדות את חלקו האמור של המבקש בכסף או בנכס שנבנה על המקרקעין; וכי למבקש זכות עכבון בשטר המניות של החברה עד לפדיון זכויותיו. בית המשפט ציין בפסק דינו כי "אין בהצהרה זו, לסיים באופן מוחלט, את הסכסוך בין הצדדים" והבהיר כי הדבר עשוי לגרור הליך משפטי נוסף לקביעת שווי הזכויות ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה בעניין. ברם בית המשפט מצא כי "אינני סבור כי ניתן ליתן בנסיבות, סעד אחר אשר יוכל לסיים את הסכסוך". על פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית משפט זה ובצדו בקשה שהוכתרה כ"בקשת עיכוב ביצוע". לטענת המבקשים, אלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין עשוי המשיב להשתמש בזכויותיו בחברה באופן שיגרום לה נזק בלתי הפיך כך שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם; וכי סיכויי הערעור גבוהים.

1.

דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא הצהרתי ואינו כולל סעד אופרטיבי כלשהו ובמובן זה אין מה לעכב (ע"א 3022/13 זועבי נ' חמאתי , פסקה 5 (27.8.2013); ע"א 2994/13 בית לוי יצחק ישיבת ליובאוויטש נ' רקפת מפעלי פתוח בע"מ

(2.5.2013)). בשולי הדברים יוער כי אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, טענות המבקשים בדבר נזק בלתי הפיך שעשוי להיגרם לחברה נטענו בעלמא ולא נמצא בהן ממש.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.