ע"א 7106/96 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ. מישל ביתן

השופט ת' אור :

1.המשיב, יליד 9.2.67, תבע את המערערים בגין רשלנות רפואית של המשיב השלישי ( להלן: האירוע ). בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וחייב את המערערים הראשונה והשלישי בתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו למשיב.

ערעור המערערים בפנינו מתייחס הן לקביעת אחריות המערערים לפיצויו של המשיב, והן לגובה הפיצויים שנפסקו לו, אך בטיעונם בפנינו צמצמו המערערים את ערעורם לשאלת גובה הפיצויים.

2.בית המשפט המחוזי קבע, שעקב האירוע נגרמה למשיב נכות בשיעור 15% בגין נזק שנגרם לאפו. נזק זה גרם להגבלה קלה בנשימה וכן לפגיעה אסטטית. כן נגרמה לו נכות נפשית בשיעור 5%. את הפגיעה בתיפקודו של המשיב קבע בית המשפט בשיעור 10%. בקבעו נכות תיפקודית זו, קבע בית המשפט כי הנכות הנפשית אינה תיפקודית, וכמוה גם הנכות בשטח האסטטי.

3.המשיב, שהיה בעת התאונה כבן שבע עשרה שנים, עבד קודם האירוע כמציל בבריכת שחיה. לטענתו, עקב הנכות שנגרמה לו נמנע ממנו לעבוד כמציל בבריכות סגורות. בית המשפט דחה טענה זו. עם זאת, קבע שבשל הנכות שנגרמה למשיב צומצמה קשת המקצועות בהם יוכל למצוא את מחייתו, ועל כן החליט שיש לחשב את הפסד ההשתכרות ואת הפסד כושר ההשתכרות של המשיב בשיעור 10% מכושר ההשתכרות שלו קודם האירוע.

את כושר השתכרותו של המשיב, לולא האירוע, קבע בית המשפט המחוזי בשיעור 8,800 ש"ח לחודש, בהסתמך על תלושי משכורת שהוצגו בפניו לגבי השתכרות המשיב בשלושה החודשים שקדמו לאירוע, דהיינו החודשים מאי, יוני ואוגוסט 1984. בהתאם לנתונים אלה, נקבע הפסד כושר השתכרותו של המשיב לגבי העבר בסכום של 880 ש"ח לחודש לגבי 101 חודשי העבר (עד פסק הדין), והפסד כושר ההשתכרות בעתיד, עד גיל 65, לפי 880 ש"ח לחודש כפול מקדם ההיוון המתאים.

בית המשפט הורה שמסכום הפיצויים כאמור ינוכה מס הכנסה כדין.

4.בא כוח המערערים טוען, שבית המשפט הגזים בסכומים שפסק למשיב בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר ושל הפסד כושר ההשתכרות בעתיד, ולדעתנו יש ממש בטענתו.

ראשית, לא היה מקום לקבוע את כושר השתכרותו של המשיב לולא האירוע בסכום שנקבע על ידי בית המשפט, אך ורק בהסתמך על שלושה תלושי שכר בתקופה של ארבעה חודשים. מסתבר, שבחודשי הקיץ הכנסתו של המשיב היתה גבוהה יותר, בשל כך שבתקופה זו עבד עבודה מלאה, מה שאין כן בחודשי החורף. לפיכך, החודשים שלפני האירוע שיקפו הכנסה חודשית גבוהה בצורה משמעותית מממוצע השתכרותו החודשית של המשיב במשך השנה כולה.

שנית, בית המשפט קבע שהמשיב יכול היה לחזור לעבודתו כמציל, ואף לא היתה מניעה שיעבוד כמציל בבריכות סגורות. בנסיבות אלה, הנכות התיפקודית בשיעור 10% שנקבעה למשיב אינה משקפת את הפסד ההשתכרות שנגרם לו. ההפסד שנגרם לו בפועל, הינו בשיעור נמוך יותר.

נראה לנו, על כן, שהפיצויים שנפסקו למשיב עולים בצורה משמעותית על אלה שראוי היה לפסוק לו בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד.

5.בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, ראוי היה, לדעתנו, לפסוק למשיב פיצויים בפרטי נזק אלה בדרך של פיצוי גלובלי - הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד. בדרך אומדן, נראה לנו שהסכומים ההולמים הם כדלקמן: בגין הפסד השתכרות בעבר יבוא הסכום של 40,000 ש"ח, ובגין הפסד כושר השתכרות בעתיד סכום של 120,000 ש"ח. סכומים אלה יבואו במקום הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בראשי נזק אלה. חיוב המערערים לשאת בריבית בגין הפסד ההשתכרות בעבר, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ישאר בעינו.

כאמור, בית המשפט הורה על ניכוי מס הכנסה מסכומי הפיצויים בגין הפסד ההשתכרות והפסד כושר ההשתכרות. בכך טעה בית המשפט, הואיל ותביעת המשיב לא היתה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. סכומי הפיצויים אותם קבענו לעיל, נקבעו בהתחשב בכך שאין מקום לניכוי מס הכנסה.

6.בית המשפט חייב את המערערים לשלם למשיב שכר טירחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום שנפסק. נוכח ההפחתה מסכום הפיצויים כאמור בפיסקה 5 לעיל, יופחת בהתאם סכום שכר טירחת עורך דין אשר על המערערים לשלם למשיב.

כן ישא המשיב בהוצאות המערערים בערעור זה בסך 10,000 ש"ח.

כפי שהודיעונו באי כוח בעלי הדין, סכום הפיצויים לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שולם כולו למשיב. אנו מחייבים, על כן, את המשיב להחזיר למערערים את הסכום אשר שולם לו ביתר, כעולה מפסק דין זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים על סכום זה, מיום תשלומו ועד להשבתו למערערים.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.