ע"א 7111/20אלי גילבאי נ. אמיר פלמר עו"ד- נאמן

1.

לאחר שמיעת טיעוני המערער, ובהמלצתנו, הסכים המערער לחזור בו מהערעור, כך שהערעור נדחה בזאת.

2.

המשיבים 1 ו-2 (להלן: הנאמנים ) והמשיבה 3 (להלן:

הרוכשת ), הודיעו כי הינם עומדים על פסיקת הוצאות בערעור. בתשובה לכך טען בא כוח המערער כי המלצת בית המשפט בעניין משיכת הערעור לא הסתמכה דווקא על הטעמים שבפסק דינו של בית משפט קמא, ומכאן שיש להפחית בפסיקת ההוצאות.

3.

בטענה זו יש ממש. המלצתנו התבססה על השקפתנו בעניין חוקיות הפיצול בין הסכם הפינוי-בינוי לבין כתב ההתחייבות (הכל כמובנם בפסק דינו של בית משפט קמא) וחוקיות "הסכמי מגירה" בהקשר פרויקטים של פינוי-בינוי בכלל,

בין היתר, לאור הוראת סעיף 6(ב) לחוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס"ו-2006; על השקפתנו לעניין החובה שהייתה מוטלת על המערער לגלות, בנסיבות העניין, את דבר קיומו של כתב ההתחייבות והשתקת המערער מלהסתמך על כתב ההתחייבות עקב הפרת החובה לעשות כן; ועל השקפתנו לעניין תחולתה, בנסיבות דנן, של הוראת סעיף 13 סיפא לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, בעניין חוזה למראית עין וההגנה הניתנת בו לצד שלישי שרכש בתום לב ובתמורה זכות בהסתמכו על קיום החוזה.

4.

טיעונים אלו נכללו, יש לציין, בעיקר בתגובתו של המשיב 4, כונס הנכסים הרשמי.

5.

נוסיף ונציין כי מקובלת עלינו עמדתו של המשיב 4 שלפיה הוראות הפטור בהסדר הנושים לא היה בהן די, כשלעצמן, כדי להביא לתוצאה שלפיה החתימה של המערער על הסכם הפינוי-בינוי הינה תקפה ואילו כתב ההתחייבות הינו נעדר תוקף. לבקשת המשיב 4, הננו מציינים את עמדתו שלפיה המערער לא היה בגדר "נושה" של החברה במסגרתו של הסדר הנושים שנעשה, ולא היה חייב בהגשת הוכחת חוב. כמו כן רשמנו לפנינו את הסתייגותו של בא כוח הנאמנים מעמדה זו.

6.

בנסיבות אלו, ולאור חזרתו של המערער מערעורו, הננו מחייבים את המערער בהוצאות משפט מופחתות בסך של 5,000 ש"ח בלבד לנאמנים (יחדיו) ובסך של 5,000 ש"ח בלבד לחברה הרוכשת.