ע"א 7113/10 מוחמד עלושי נ. יוסף מסרי

השופט י' עמית :

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.7.2010 (כבוד השופט ע' זרנקין ) בת"א 604/08.

1.

המערער 1 (להלן: המערער ), יליד 21.11.1993, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.2.1999 כהולך רגל בהיותו כבן 5 שנים. המערערים 3-2 הם הוריו, תושבי הרשות הפלסטינית, המתגוררים בישוב נזלת עיסא ליד טול כרם. המערער הגיש תביעתו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 והמחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת הנזק בלבד.

2.

ד"ר זערור, שהתמנה על ידי בית המשפט כמומחה בתחום הנוירוכירורגיה, העריך את נכותו הצמיתה של המערער ב-50% בשל חבלת ראש. בית משפט קמא אימץ את חוות דעתו של המומחה לגבי הנכות הרפואית, והעריך את נכותו התפקודית של המערער כשיעור נכותו הרפואית.

בית משפט

קמא סקר את שכר העבודה בשוק הפלסטיני, ובנושא זה הגישו הצדדים חוות דעת מומחים מטעמם. בית המשפט

העמיד את בסיס השתכרותו של המערער לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות על 3,000 ₪ לחודש "שהוא השכר הממוצע לאקדמאי ברשות הפלסטינית", ובהתאם לכך חישב את הפסדי השכר לעתיד. בגין עזרת צד ג' בעבר נפסק למערער סכום של 20,000 ₪ לחודש; בגין עזרת צד ג' לעתיד נפסק למערער 500 ₪ לחודש עד סוף תוחלת חייו; בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד נפסק למערער סכום גלובאלי של 100,000 ₪.

סה"כ נפסק לזכות המערער הסך של 861,882 ₪.

3.

על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד.

המערער טען כי השיעור של 50% נכות תפקודית לא משקף נכוחה את הנכות האמיתית ממנה הוא סובל. בהקשר זה נטען כי בית משפט קמא האמין לעדויות בני משפחתו של המערער כי בעקבות התאונה חל שינוי בהתנהגותו וחלה ירידה בהישגיו, כפי שמשתקף מתעודות בית ספר. עוד הלינו המערערים על כך ש בית משפט קמא פסק למערער בגין עזרת צד ג' בעבר סכום של 20,000 ₪ בלבד, בהתחשב בכך שלאחר שחרורו מבית החולים נדרש לעזרה צמודה משך 8 חודשים. לגבי עזרת צד ג' בעתיד, נטען כי אין בסכום של 500 ₪ לחודש כדי לספק את צרכיו של המערער. עוד טענו המערערים, כי היה על בית משפט קמא לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמם לגבי ההתקדמות הצפויה בשכרו של אקדמאי בשטחים, בהתחשב בגילו של המערער שצפויות לו עשרות שנות עבודה, ולכן יש להעמיד את בסיס השכר על 4,500 ₪ לחודש.

4.

המערערים שכנגד התמקדו בעיקר בבסיס השכר וטענו כי שגה בית המשפט בכך שהעמידו על 3,000 ₪ לפי בסיס שכר של אקדמאי בשטחים. לעניין זה הפנו המערערים להלכת ע"א 10064/02

מגדל נ' רים אבו חנא , פ"ד ס(3) 13 (2005) (להלן: עניין אבו חנא ), לפיה יש לחשב את בסיס השכר של קטין שנפגע, בהעדר אינדיקציות אחרות, לפי השכר הממוצע במשק. כך לגבי קטינים שמושבם בישראל, ובדומה, נטען, יש לפסוק לגבי קטינים שמושבם בשטחי הרשות הפלסטינית. כן הלינו המערערים שכנגד על כך שנפסקה עזרת צד ג' בסך 500 ₪ לחודש (למעלה מרבע מהשכר הממוצע בשטחים), משלא הוכח צורך רפואי בעזרת צד ג' ומשנקבע בפסק הדין כי המערער מתפקד בכוחות עצמו ולא נזקק לעזרה סיעודית כלשהי.

5.

אומר בקצרה כי לא מצאתי להתערב בשיעור הנכות התפקודית כפי שנקבע על ידי בית משפט

קמא, ששמע את הראיות והתרשם ישירות מהעדים. בית המשפט מצא להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 50%, ובכגון דא אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב.

לטעמי, יש ממש בערעור שכנגד. בפני בית משפט קמא הובאו נתונים מהם עולה כי

השכר הממוצע בשטחי הרשות הפלסטינית עומד על כ-2,000 ₪. המערער נפגע כשהיה כבן 5 שנים, והעובדה שמרבית בני משפחתו אקדמאים ומשכילים, אין בה כדי

לסטות מהחזקה שנקבעה בהלכת אבו חנא . לכן, היה על בית משפט קמא לחשב את הפגיעה בכושר השתכרותו של המערער לעתיד לפי כ-2,000 ₪ לחודש, במקום 3,000 ₪ לחודש כפי שנעשה בפסק הדין. תיקון פסק הדין בנקודה זו מפחית מהפיצויים שנפסקו למערער סכום של כ-150,000 ₪.

למרות זאת, ולא בלי לבטים, החלטתי להותיר את פסק הדין על כנו. זאת,

מאחר שבראש הנזק של עזרת צד ג' לעבר נפסק למערער סכום של 20,000 ₪, וסכום זה הוא על הצד הנמוך, בהתחשב בעזרה המסיבית לה נדרש המערער בשנה הראשונה לאחר התאונה, ובהתחשב בכך שחלפו כ-11 שנים מיום התאונה (אזכיר כי לעתיד נפסק למערער סך של 500 ₪). תיקון הסכום שנפסק בעזרת צד ג' לעבר מקזז את ההפחתה בראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד, וגם אם נותר הפרש לזכות המערערים שכנגד, הרי שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא.

6.

סופו של דבר, שאנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד, ללא צו להוצאות.