ע"א 7151/13 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע, בתגובת המשיבים ובתשובה לתגובה, על נספחיהן (ובשים לב לצו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 27.10.2013 ולמועד הדיון הקרוב הקבוע ליום 29.1.2013 לפני מותב שלושה בערעור לגופו), מתגבשת התמונה (החלקית) הבאה:

1.

אשר לסיכויי הערעור ; מחד, נראה כי המשוכה שעומדת בפני המבקשות אינה קלה כלל ועיקר, בשים לב לפסק דינו המפורט והמקיף של בית המשפט המחוזי. מנגד, עסקינן במאטריה חוזית ומסחרית סבוכה, והמבקשות זכאיות לקבל את יומן בערכאת הערעור ולנסות לשכנע כי לא היה מקום לסעד הדרסטי בו נקט בנק הפועלים, ומשכך אין לומר בשלב זה כי מדובר בערעור שסיכוייו נמוכים במיוחד. כך או כך, לנוכח המועד הקרוב שנקבע לדיון לפני מותב שלושה בערעור לגופו, איני סבור שיש מקום להביע דעה מעבר לכך בשאלת סיכויי הערעור, והשאלה המרכזית שיש להשיב עליה בשלב זה הינה שאלת מאזן הנוחות.

2.

אשר למאזן הנוחות ; גם בנקודה זו יש להביא בחשבון את המועד הקרוב שנקבע לדיון לפני מותב שלושה בערעור לגופו. מועד זה נקבע מראש מתוך הנחה ששמיעת הערעור בהתאם ללוחות הזמנים "הרגילים" שבהם נשמעים ערעורים אזרחיים בבית משפט זה עשויה לייתר את הערעור לחלוטין. לנוכח מועד הדיון הקרוב בערעור לגופו, נדמה כי טענות הצדדים בדבר נזקים שייגרמו למי מהם ככל שתתקבל/תידחה בקשת עיכוב הביצוע, ומבלי לזלזל חלילה בטענות אלה, מאבדות במידה מסוימת מעוקצן.

זאת ועוד, התמונה העולה מכתבי הטענות בשאלת מאזן הנוחות אינה חד-משמעית.

ראשית , עולה כי הנכס העיקרי, אם לא היחיד, של המבקשות הינו האחזקה ב-52.87% ממניותיה של חברת אלביט הדמיה בע"מ. אלביט הדמיה היא זו שפועלת בפרויקטים שונים בארץ ובעולם בתחומים השונים שפורטו בבקשת המבקשות. אלביט הדמיה לא הייתה צד להליך שהתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי והיא אינה צד לערעור. בעניינה של אלביט הדמיה מתנהל הליך נפרד בבית המשפט המחוזי, במסגרתו נעשה ניסיון לגבש הסדר נושים בין החברה לבין נושיה, לרבות המשיב כאן - בנק הפועלים. בהחלטתי מיום 27.10.2013 הבהרתי כי המשיב 2 רשאי להמשיך במסגרת ההליך שמתנהל בעניינה של אלביט הדמיה לפעול כנאמן מטעם בית המשפט בקשר למניות המבקשות באלביט הדמיה (וזאת, בהמשך להחלטת השופט אורנשטיין מיום 4.4.2013). ככל שניתן להבין מכתבי הטענות כאן, במקביל להליך שמתנהל בעניינה בבית המשפט המחוזי ממשיכה אלביט הדמיה לפעול בפרויקטים השונים, ולא נטען כי אלביט הדמיה או איזה מהפרויקטים שלה פסקו מלפעול בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הערעור במסגרתו התקבלה בקשת בנק הפועלים לאכיפת שעבודיו כנגד המבקשות כאן. משכך, לא ברור מה הנזק הנטען שנגרם למבקשות בשלב זה. ומנגד, לא ברור מה הנזק שייגרם לבנק אם יעוכב ביצועו של פסק הדין עד לשמיעת הערעור בתוך כחודש, בכפוף לכך שהמשיב 2 ימשיך לפעול בהתאם להרשאה האמורה בכל הנוגע למניות המבקשות באלביט הדמיה במסגרת הסדר הנושים בעניינה של אלביט הדמיה. כך או כך, הדעת נותנת כי ההליך בעניינה של אלביט הדמיה וההליך נשוא הערעור דנן משליכים זה על זה, וזאת לנוכח העובדה כי הנכס המרכזי של המבקשות הינו, כאמור, האחזקה במניותיה של אלביט הדמיה. משכך, סבורני כי ראוי היה שהצדדים יבהירו מה סטאטוס ההליך שמתנהל בבית המשפט המחוזי בעניינה של אלביט הדמיה, וכיצד הוא משליך על ההליך דנן, ובעיקר כיצד הוא משליך על שאלת עיכוב הביצוע. הצדדים לא הבהירו נקודה זו.

שנית , מוכן אני להניח בשלב זה - מבלי לקבוע מסמרות - כי יש טעם מסוים בטענת המבקשות בדבר הנזק שעלול להיגרם להן בסופו של יום כתוצאה מכך שבתקופת הביניים שבין מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי לבין מתן פסק הדין בערעור (ככל שיתקבל ערעורן) יועברו מתפקידם הגורמים שהיו אמונים עד עתה על ניהול הפרויקטים השונים של חברת אלביט הדמיה. סבורני כי טענה זו הינה טענה שצריך בית המשפט לשקול במסגרת בקשת עיכוב ביצוע עד לשמיעת הערעור, מקום בו פסק הדין שמבוקש עיכוב ביצועו הינו פסק דין המאשר לנושה מובטח לאכוף שעבודים צפים וקבועים שמשמעותם המעשית הינה נטילת המושכות של החברה. עם זאת, קיים גם צד שני למטבע שלא ניתן להתעלם ממנו, כאשר אותם גורמים שהיו אמונים עד עתה על ניהול הפרויקטים השונים של חברת אלביט הדמיה הם גם הגורמים שהביאו את המבקשות למצב שבו הן עומדות כעת, ולמצער תרמו לכך, כשהבנק מחזיק בפסק דין שמקבל את כל טענותיו לאכיפת שיעבודים צפים וקבועים בגין חובות בסך של מאות מיליוני שקלים.

אלא שבנקודה זו סבורני כי יש לתת את הדעת בעיקר לעובדה שנדמה שאין מחלוקת לגביה, לפיה ממועד מינויו של המשיב 2 ככונס נכסים למבקשות ועד למועד הגשת בקשת עיכוב הביצוע לא שקט המשיב 2 על שמריו ובוצעו פעולות שמשליכות על שאלת עיכוב הביצוע. בין היתר, פוטרו כל עובדי המבקשות, וכל מסמכי וספרי המבקשות הועברו לידי המשיב 2. משכך, ניתן לתהות במישור הפרקטי האם נותר טעם כלשהו בבקשת עיכוב הביצוע בשלב זה. ושוב, עסקינן במסגרת זמנים קצרה מאד, לנוכח מועד הדיון הקבוע בערעור לגופו.

3.

לנוכח האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

(א)

המבקשות והמשיבים יגישו הודעות התייחסויות קצרות, בהן יתייחסו לשאלותיי ולהערותיי דלעיל, ובמיוחד יבהירו מה מצב הדברים המעודכן בעניינה של חברת אלביט הדמיה, וכיצד משליך מצבה - אם בכלל - על השאלות שעולות בהליך הערעור דנן ובבקשת עיכוב הביצוע.

(ב)

המבקשות והמשיבים יתייחסו בקצרה במסגרת ההודעות גם לאפשרות כי אורה שצו עיכוב הביצוע הארעי יוותר על כנו עד לשמיעת הערעור, בכפוף לחיוב המבקשות להגדיל את הערבון שנקבע להן במסגרת ערעורן (ומבלי שהמשיבים יחויבו בהגדלת הערבון שנקבע להם במסגרת הערעור שכנגד). בשים לב לכך שבסופו של יום עסקינן בסכסוך מסחרי וכספי, סבורני - מבלי לקבוע מסמרות - כי פיתרון זה עשוי להוות פיתרון ביניים ראוי בנסיבות העניין.

(ג)

הודעות הצדדים יוגשו במקביל עד ליום 2.1.2014 בשעה 10:00, כאשר אורכה של כל הודעה לא יעלה על 5 עמודים.

4.

לאחר שתוגשנה הודעות הצדדים, אחליט בדבר המשך הטיפול בתיק.