ע"א 7155/14 שי ברק נ. עו"ד איתי פריימן מפרק החברה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 7155/14

לפני:

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט צ' זילברטל

כבוד השופט א' שהם

המערערים:

1. שי ברק

2.יהושע ברק (בכור)

נ

ג

ד

המשיבים:

1.עו"ד איתי פריימן מפרק החברה

2.פורמלי אוהד כץ

3.פורמלי טלילה כץ

4.פורמלי חנה שמע

5.פורמלי יצחק לוזון

6.לי עמי ניהול אחזקות ונכסים בע"מ

7.כונס הנכסים הרשמי

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 8.9.2014 בפר"ק 40777-02-12

תאריך הישיבה:

ב' באדר א התשע"ו

(11.2.2016)

בשם המערערים:

עו"ד כנען עומר

בשם המשיב 1:

בעצמו; עו"ד איתי פריימן

בשם המשיב 7:

עו"ד הילה ברקי

פסק-דין

1.ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 8.9.2014 בו התקבלה, בין היתר, בקשה מס' 17 שהגיש המשיב 1 להורות על בטלות הסכם מכר מיום 25.12.2007 שנחתם בין חברת נאות עמית יזמות והשקעות (בפירוק) (להלן – החברה) ובין המערער 1, לפיו רכש דירה בפרויקט בניה שאותו יזמה החברה.

2.לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שהוצג לו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי מדובר בעסקה עם מי שהיה באותה עת בעל מניות ומנהל בחברה; כי טענותיו לפיהן מדובר בהסכם מכר לא הוכחו וכי מדובר בחוזה למראית-עין שאינו אלא משכון מוסווה שנועד להבטחת זכותו לקבל החזר הלוואת וכספים שנתן לחברה ומשהשיעבוד לא היה גלוי על פני ההסכם ואף לא נרשם אצל רשם החברות או אצל רשם המקרקעין בהערת-אזהרה, אין לו תוקף כלפי המפרק וכלפי נושי החברה.

3.בית המשפט ביסס את מסקנתו זו, בין היתר, על טיעונים של המערער 1 עצמו בתשובה לבקשה למתן הוראות; על סתירות שנפלו בין עדותו לעדות אביו באשר לתשלום התמורה הנקובה בהסכם; על כך שלא הוצגה כל אסמכתא לביצוע התשלום למעט קבלות של החברה עצמה בהן לא ראה בית המשפט להסתפק בנסיבות אלה; וכן על חוסר ההתאמה בין מועדי התשלום שצוינו בקבלות ובין המועדים הנקובים בהסכם לתשלום.

חיזוק נוסף מצא בית המשפט בכך שבאותו מועד עצמו – 25.12.2007 – נחתם הסכם מכר נוסף לרכישת דירה בפרויקט על ידי אוהד כץ מי שהיה אף הוא באותה עת בעל עניין בחברה והסכם זה בוטל אף הוא לבקשת המפרק מנימוקים דומים, ובין היתר, בהסתמך על עדותו של כץ אשר לימדה כי הוא והמערער אכן ביקשו לייצר לעצמם בטוחה להשבת כספים שהזרימו לחברה.

4.בית המשפט הוסיף והתייחס בפסק-דינו לכך שאף שהפרויקט הכיל 20 דירות נחתמו 25 הסכמים ובהם הסכם הרכישה נושא הערעור דנן. בדיון בפנינו הבהיר המפרק בתשובה לשאלותינו כי אין מדובר ב-25 או 23 הסכמי מכר דירות אלא בעסקאות הכוללות פרט להסכמי מכר גם הסכמי שיעבוד שחתמה החברה לגבי דירות שנמכרו בלא קשר לקונים של אותן דירות. בין כך ובין כך – על מנת לאמץ את המסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט ולפיה דין הסכם המכר להתבטל, די לנו בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא בדבר היות הסכם המכר האמור משכון מסווה ולא עסקת מכר אמיתית, אשר לא הוכח שהתמורה עבורה שולמה, בייחוד משמדובר בעסקה עם בעל עניין.

5.בעניין אחד יש צדק בערעור והוא נוגע לחיובו של המערער 2 בהוצאות הבקשה למתן הוראות. מדובר באביו של המערער 1 אשר לגביו נקבע כי היה למעשה "הרוח החיה" מאחורי החברה, אך הוא לא היה בעל-דין בבקשה למתן הוראות ועל כן, לא ניתן היה לחייבו בהוצאות באותו הליך. לכך הסכים גם המפרק בטיעוניו בפנינו ואף הצהיר כי לא נקט עד כה נגד האב כל הליך בהוצאה לפועל.

חיוב המערער 2 בהוצאות מבוטל, אפוא, בהסכמה.

6.בשולי הדברים נוסיף כי לא ראינו להיעתר בשלב הערעור לבקשה להגשת ראיות שהעלה בא-כח המערער 1 בעל-פה בפנינו היום, לעניין היותו של המערער 1 בעל מניות בחברה במועד הרלוונטי.

ראשית - בקשה כזו מן הראוי היה כי תועלה בכתב טרם הדיון. שנית - והוא עיקר, לא שוכנענו כי את הראיה (תדפיס מרשם החברות) לא ניתן היה להשיג ולהציג בשקידה סבירה בפני בית המשפט קמא. ושלישית - נוכח הנימוקים האחרים שפירטנו ובהינתן העובדה כי אין חולק שהמערער היה, למצער, מנהל בחברה בעת כריתת ההסכם, ראיה זו אין בה כדי להכריע את הכף.

7.אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיף 5 לעיל, הערעור נדחה. המערער 1 ישלם למשיב 1 הוצאות ושכר-טרחת עו"ד בערעור בסך 15,000 ₪ ולמשיב 7 הוצאות ושכר-טרחת עו"ד בערעור בסך 7,500 ₪.