ע"א 7155-22 ע"א 7155-22

לפניי בקשה להוצאת מסמך מן התיק ולמחיקת סעיפים מהתשובה הנסמכים על מסמך זה, מן הטעם שמסמך זה לא הוגש לבית המשפט קמא.

בתשובת המשיב נטען כי המסמך הוכן על ידי המערערת, נשלח על ידה למשיב במסגרת הליך גילוי המסמכים בבית המשפט קמא ואף נתמך בתצהיר גילוי מסמכים ספציפי אשר הוגש. מכאן, המשיב טען כי מדובר במסמך אשר היה ניתן להגישו בכל שלבי ההליך המשפטי, ואף בערעור. בדומה, המשיב טען כי לא היה טעם בצירוף המסמך לתצהיר עדותו וכי המסמך אוזכר פעמים רבות במסגרת דיון ההוכחות. המשיב טען עוד כי המערערת אינה חולקת על הרלוונטיות או על הקבילות של המסמך. במישור נפרש טען המשיב כי הבקשה הנוכחית הוגשה בשיהוי ניכר.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, מסמכים אשר לא הוגשו בערכאה הדיונית, לא ניתן להגיש לערכאת הערעור (ראו, בפרט, את תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; עוד ראו, מבין רבים אחרים, בר"מ 4413/23 מדינת ישראל רשות המיסים נ' נוימן (11.9.2023)). המשיב לא חולק על כך שהמסמך לא הוגש לבית המשפט קמא. טענתו מבוססת על העובדה שהמסמך צוין וגולה במסגרת הליך גילוי המסמכים. לא מצאתי לקבל טענה זו. ביסודה של תקנה 144 עומד הרצון להבטיח שערכאת הערעור תתייחס לאותה מסכת עובדתית וראייתית שעמדה לפני הערכאה הדיונית – אלא אם ניתן היתר להגיש ראיה חדשה. על כן, עצם העובדה שמסמך צוין בתצהיר גילוי מסמכים אין משמעה כי הערכאה הדיונית בחנה את אותו מסמך כחלק מחומר הראיות בהליך. בנסיבות אלה, גם אם הצדדים להליך היו מודעים למסמך (ואף אם מדובר במסמך שנערך על ידי המערערת), הגשתו כעת מהווה הגשה של מסמך חדש בערכאת הערעור.

על כן, הבקשה מתקבלת. המזכירות מתבקשת להשיב למשיב את תשובתו לערעור. עד ליום 28.9.2023 המשיב יגיש תשובה מתוקנת אשר לא תכלול את נספח 2 ואת סעיפים 43 ו-44.

נוכח מועד הדיון, ראיתי לקבל את בקשת המשיב לראות בתשובתו בתור בקשה להוספת ראיה. המערערת רשאית להשיב לבקשה זו עד ליום 8.10.2023 בשעה 09:00.

המזכירות מתבקשת לתייק בתיקיית השופטים את תשובת המשיב מיום 7.9.2023, תשובת המערערת לבקשה להוספת הראיה (שתוגש עד ליום 8.10.2023), ואת החלטתי זו. מסמכים אלה יובאו לידיעת ההרכב שידון בהליך סמוך לפני מועד הדיון.

המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 1,500 ש"ח.