ע"א 716/15זנון (זאב) קלוגר נ. דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ

1.

לפניי שאלה של סיווג הליך - ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור, וכן בקשה לפטור מעירבון.

2.

בתמצית, המבקש והמשיב 3 הם בעלי מניותיה של המשיבה 1, המצויה בהליכי פירוק (להלן: החברה ). המשיב 2 מונה כמפרקה של החברה (להלן: המפרק ). במסגרת הליך הפירוק הגיש המשיב 3 בקשה לחייב את המבקש לחתום על מסמך מסוים אשר יאפשר למפרק לקבל, מאת מספר בנקים בשווייץ, מידע אודות חשבונות שנטען כי החברה מנהלת שם. הבקשה הוגשה על רקע טענתו של המשיב 3 לפיה המבקש משך מחשבונות החברה סכומי כסף גדולים שלא כדין. בהחלטתו מיום 22.1.2015 נעתר בית המשפט של פירוק לבקשה, והורה למבקש לחתום על המסמך האמור (להלן: ההחלטה ). בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כנגד החלטה זו.

3.

בגדר בקשת רשות הערעור טען המבקש, כי רשות הערעור התבקשה למען הזהירות בלבד וכי הלכה למעשה נתונה לו זכות ערעור על ההחלטה. על רקע האמור, ההליך הובא לעיוני לשם הכרעה בשאלת הסיווג. מעמדות הצדדים אשר הוגשו עולה כי כונס הנכסים הרשמי סבור אף הוא כי נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה, ואילו המפרק והמשיב 3 סבורים כי היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור, כפי שאכן עשה. להשלמת התמונה יצוין, כי בהחלטתו מיום 19.1.2015 נעתר כב' השופט נ' סולברג באופן חלקי לבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה בד בבד עם בקשת רשות הערעור, תוך שהורה למפרק להימנע מעשיית שימוש במסמך החתום עד להכרעה סופית בהליך הערעורי.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וביתר המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסווג את ההחלטה כ"פסק דין" אשר הערעור עליו הינו בזכות.

על פי הכלל הנוהג עמנו, על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים, לרבות ההבחנה בין "פסק-דין" הנתון לערעור בזכות לבין "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות ( סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983).

על כן, כאשר מכריע בית המשפט של פירוק במחלוקת תחומה המהווה "יחידה דיונית" אשר עומדת בפני עצמה, הכרעה זו תיחשב "פסק-דין" וזאת אף אם הליכי הפירוק בכללם טרם באו אל קיצם ( ראו למשל, רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב (4) 393 (1989); רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ

נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

(28.7.2010), פיסקה 5; רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012)).

5.

הבקשה אשר הוגשה לבית המשפט של פירוק עוסקת במחלוקת מתוחמת ומוגדרת, שעניינה חיוב המבקש לחתום על מסמך מסוים לשם קבלת מידע מבנקים בשווייץ בהם מתנהלים, כך על פי הטענה, חשבונות של החברה. ודוק: לא התבקש סעד נוסף כלשהו, כגון סעד כספי או ביצוע פעולות ביחס לכספים המופקדים (בהקשר זה ראו האמור בהחלטה: עמ' 3, שורות 33-34; עמ' 4, שורות 8-10). ההחלטה הכריעה באופן סופי במחלוקת האמורה, תוך שהסעד המבוקש ניתן. לפיכך, יש לראות בה משום "פסק דין" אשר הערעור עליו הינו בזכות. הדבר דומה , במידה מסוימת, להכרעה סופית בתובענה למתן חשבונות שאינה כוללת סעד נוסף, המהווה אף היא "פסק דין" (ראו והשוו, רע"א 10720/07 יונה נ' ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ (31.8.2008), פיסקאות 28-32 והאסמכתאות הנזכרות שם) .

6.

אשר לבקשה לפטור מעירבון: זו אינה נסמכת על טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית, כי אם על מאפייניו של ההליך ובכלל זה היקפו המצומצם וסיכוייו הטובים (כך על פי הנטען). בנימוקים אלה אין כדי להוות טעם מבורר למתן פטור מהפקדת עירבון, ולכל היותר עשויים הם להיות בעלי משקל (לצד שיקולים נוספים) לעניין גובהו של העירבון. אף בטענה בדבר תחולתה של תקנה 28 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ"ט-1968, אין כדי לסייע למבקש-המערער (לעניין זה ראו, ע"א 8948/14 בן אדוה נ' סמייל טלקום בע"מ (4.1.2015) והאסמכתא הנזכרת שם).

משאיזנתי בין השיקולים השונים הצריכים לעניין והבאתי בחשבון, בין היתר, את מהות ההליך, היקפו וסיכוייו; מספר המשיבים; סכום ההוצאות אשר נפסק על ידי בית המשפט של פירוק; וסכומי העירבון הנוהגים בבית משפט זה - רואה אני להעמיד את העירבון על סכום של 25,000 ₪.

7.

סוף דבר: התוצאה היא כי סיווגו של ההליך ישונה לערעור בזכות והטיפול בו יימשך על פי הסדר הרגיל בערעור. המבקש-המערער ישלים את הפרש האגרה וכן יפקיד את העירבון (בסך 25,000 ₪, כאמור לעיל) תוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו. בנסיבות העניין ובשים לב לטענה בדבר החשיבות שבקבלת המידע בהקדם האפשרי - מתבקש יומן בית המשפט לקבוע את הדיון בהליך למועד שאינו מאוחר מיום 30.9.2015.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.