החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 7173/97 מוחמד אבו לחיה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · עיכוב ביצוע פסק דין כספיבקשה לשחרור כספים מופקדים בנאמנות בתיק ערעור אזרחי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש, התגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, זכה בפיצוי בגין נזקי אינתיפאדה, והמשיבה ערערה. בית המשפט העליון דחה את בקשתו לשחרור הכספים המופקדים בנאמנות אצל בא כוחו, מחשש שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו אם הערעור יתקבל. הערעור יידון כמתוכנן.

העובדות

המבקש תבע פיצוי בבית המשפט המחוזי בגין נזקים שנגרמו לו במהלך האינתיפאדה, ונפסק לו סך של 147,500 ש"ח. לבקשת המשיבה הופקד הסכום אצל בא כוח המבקש בנאמנות. שני הצדדים הגישו ערעורים, והמבקש ביקש לשחרר את הכספים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על שחרור הכספים המופקדים בידי בא כוח המבקש בזמן שהערעור תלוי ועומד?

הלכות

  1. 1

    אין מקום להורות על שחרור כספים מופקדים לידי מבקש המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית כאשר קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו אם ערעור המשיבה יתקבל

    ״נוכח מגוריו בשטחי הרשות הפלסטינית וחוסר היכולת הממשית להיפרע מן המבקש היה וערעורה יתקבל״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • ערעור
  • פיצוי
  • שטחי הרשות הפלסטינית
  • להיפרע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א

7173/97

וערעור שכנגד

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המבקש (המערער

והמשיב

בערעור

שכנגד)

:

מוחמד אבו לחיה

נגד

המשיב

ה (והמערערת

בערעור

שכנגד)

:

מדינת ישראל

בקשה להורות על שחרור

הכספים

המגיעים

למבקש

בשם

המבקש (המערער והמשיב

בערעור

שכנגד): עו"ד עמוס גבעון

בשם

המשיבה (והמערערת

בערעור

שכנגד): עו"ד תהל ברנדס

החלטה

1.בתיק זה הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בנוגע לנזקים שנגרמו לו לטענתו במהלך האינתיפאדה. בית המשפט קבע כי המשיבה אחראית לנזקיו ונפסק לו פיצוי בסך 147,500 ש"ח. לבקשת המשיבה, החליט בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין, במובן זה כי הסכום במלואו יופקד אצל בא כוח המבקש ויוחזק בידיו בנאמנות.

2.המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, העוסק ברובו בשיעור הפיצוי שנפסק לזכותו. המשיבה הגישה ערעור שכנגד המתרכז בשאלת האחריות. ביום 27.2.97 הוריתי כי הערעור יקבע לדיון לאחר מתן פסקי הדין בע"א 5964/92 והתיקים המאוחדים עימו.

3.המבקש פנה לבית משפט זה בבקשה להורות על שחרור הכספים המופקדים בידי בא כוחו. בדיון שבפני עלה, כי בא כוחו של המבקש אינו יכול להתחייב כי הסכום שנפסק - כי יועבר לרשותו של המבקש - יהיה ניתן לגבייה, היה וערעורה של המשיבה יתקבל. המשיבה, מצידה, התנגדה להעברת הכספים למבקש, נוכח מגוריו בשטחי הרשות הפלסטינית וחוסר היכולת הממשית להיפרע מן המבקש היה וערעורה יתקבל.

4.בנסיבות אלו, נחה דעתי כי אין מקום להורות על שחרור הכספים לידיו של המבקש. לבד מן העובדה כי המבקש לא בחר לערער על ההסדר האמור, בו הופקדו הכספים אצל בא כוחו של המבקש, הרי שגם לגופו של עניין השתכנעתי, כי אין מקום בשלב זה להורות על שחרור הכספים (וזאת מבלי להביע עמדה לסיכויי הערעור לגופו). על כן, דין הבקשה להידחות.

5.הערעור ידון, כאמור בהחלטתי מיום 27.2.97.

ניתנה היום, ו' בשבט התשס"א (30.1.2001).

ה

נ ש י א

העתק מתאים למקור

נוסח

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי

הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97071730.

A11

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1אין מקום להורות על שחרור כספים מופקדים לידי מבקש המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית כאשר קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו אם ערעור המשיבה יתקבל