ע"א 7214/01 מאיר חזן נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש ביום 20.8.01 כתב אישום המייחס לו ולאחרים קשירת קשר לבצע פשע והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. המדובר הוא באחזקת סם מסוג קוקאין במשקל נטו של 49.65 גרם. המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.בהליך בבית המשפט המחוזי הוסכם על ההגנה כי קימות ראיות לכאורה לבצוע העבירות על ידי העורר וכי קימת עילת מעצר נגדו. המחלוקת נסבה על שאלת חלופת מעצר בהקשר לטיפול גמילה במוסד גמילה שהעורר מבקש להשתלב בו. מדובר במוסד גמילה "שביל לחיים" שהעורר בא בדברים עמו ומבקש להשתלב בו במסגרת חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי דחה את חלופת המעצר המוצעת לאחר שבחן, על רקע העבירות נשוא הליך זה, גם את עברו הפלילי של העורר ולא מצא כי מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות היזקקות לחלופה כזו.

3.בהליך הערר שבפני חזר בא כוח העורר על בקשתו להורות על חלופת מעצר במוסד הגמילה. הוא ציין כי עוד קודם לביצוע העבירות נשוא כתב אישום זה פנה העורר למוסד הגמילה והחל בהליך של ראיונות ומבדקים לצורך שילובו במסגרת זו. הוא הצביע על נכונות המוסד לקלוט אותו, וכן על הסכמת גורמים מהמוסד להתחייב בערבות אישית לתקינות התנהגותו, ועל נכונות חברתו לתמוך בו כספית לצורך שילובו בתכנית.

בא כוח המשיבה מתנגד להפעלת חלופת מעצר וטוען כי מקרה זה אינו עונה לאותם מצבים חריגים בהם יש בסיס להפעלת חלופת מעצר לצורך גמילה בשלב של טרם סיום המשפט.

4.הערר נסב כולו על שאלת הפעלת חלופת מעצר לצורך גמילה במסגרת מוסד גמילה. נראה לי כי לא ניתן להיענות לבקשת החלופה המוצעת מהטעמים הבאים:

מושכלות ראשונים הם כי חלופת מעצר במתכונת כזו או אחרת מופעלת כאשר יש בה "כדי להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). על החלופה לענות, אפוא, על הצורך להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם, ואם אין בה כדי להסיר את החשש האמור אין היא מהווה אמצעי הולם בנסיבות הענין.

בענייננו, מדובר, ראשית, בנאשם שמיוחסות לו עבירות סמים חמורות ביותר הנוגעות להחזקת סמים קשים בכמות מסחרית משמעותית. יתר על כן, מדובר באדם בעל עבר פלילי עשיר הכולל 12 הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש, אלימות, וסחר בסמים מסוכנים ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה. העורר אכן פנה למוסד הגמילה בחודש יולי השנה ופתח במגעים להשתלב בתכנית המוצעת שם אולם בד בבד עם כך, ובטרם החל בהליך גמילה, ביצע, לכאורה, את העבירות נשוא כתב אישום זה. יתר על כן, העבירות בוצעו זמן קצר לאחר שחרורו של העורר ממאסר ממושך ובעודו אסיר ברשיון - גורמים המוסיפים מישנה משקל למסוכנותו. מצטייר הרושם כי גם אם נראים ניצני מודעות ראשונים אצל הנאשם בדבר הצורך בגמילה, קיים עדיין מרחק גדול בין תחילת מודעות זו לבין נסיון אמיתי ומעשי להשתלב בהליך כזה ולהתקדם בו, וסימן ההיכר המובהק לכך הוא כי העורר ממשיך בבצוע עבירות סמים קשות ונראה כי רחוקה הדרך לפתרון אמיתי של חריגות התנהגותו.

במצב דברים זה לא ניתן לראות בהפעלת חלופת מעצר במסגרת מוסד גמילה תשובה נאותה לחשש הקיים ממסוכנותו של העורר. מעורבותו בעיסקי סמים בסדרי גודל ניכרים, ועבירות האלימות הקודמות שהיה מעורב בהם - כל אלה יוצרים חשש ברור לשלום הציבור שאינו מוקהה על ידי החלופה המוצעת. אין גם כל אינדיקציה לסיכוי אמיתי להצלחת הליך הגמילה משאין מדובר בהליך הנמצא בעיצומו אשר נקטע במהלכו עקב המעצר לאחר שנצבר נסיון כלשהו לגבי רמת תיפקודו של העורר במסגרתו. למרבה הצער, לא ניתן לייחס משקל רב להמלצת שירות המבחן בתסקיר המעצר לשחרר את העורר לחלופת מעצר במוסד הגמילה, והוא הדין בנכונות גורמים במוסד לקחת אחריות להבטיח את התנהגותו של העורר, משאין תשתית של ממש המבססת, ולו לכאורה, רמת אימון נאותה כי החלופה המוצעת אכן תשיג את מטרת המעצר ותבטיח מפני מסוכנותו של העורר בדרך הולמת.

לאור כל אלה, הערר נדחה, והחלטת בית משפט קמא בעינה עומדת.