ע"א 7218/14 פלוני נ. מדינת ישראל-משרד הבריאות המרכז הרפואי ברזילאי

השופט נ' הנדל:

מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 29355-02-10, כב' השופטת ד' גנות ), לפיו נדחתה תביעה לרשלנות רפואית שהוגשה על ידי קטינה ואמה – הן המערערות, נגד המשיבה – מדינת ישראל, משרד הבריאות, המרכז הרפואי על שם ברזילי. על פי הטענה, עקב מחדלי המשיבה במסגרת מעקב הריון ובניהול לידת הקטינה, נגרם לה נזק קשה.

שמענו את הצדדים באריכות. בית המשפט המחוזי קבע כי דין התביעה להידחות בהעדר הוכחת התרשלות וקשר סיבתי. במסגרת שמיעת הצדדים, בא-כוח המערערות, עו"ד גדעון פנר, עורר שאלה מסוימת בכל הקשור להתרשלות. בתמצית נאמר, כי אכן נקט בית החולים טיפול כלפי האם וגדר המחלוקת היא האם נכון היה לנקוט טיפול אינטנסיבי יותר בדמות הטיפול האנטיביוטי המשולב. סוגיה זו מורכבת, שכן קביעת סטנדרט ההתנהגות איננה נבחנת רק על פי הטיפול המצוי, אלא גם על פי הטיפול הרצוי, וזוהי שאלה נורמטיבית. סוגיה נלווית היא מהם מידת וטיב החשד לקיומו של מצב לא תקין. כמובן, התשובה לשאלה זו משליכה על הטיפול הראוי.

בנסיבות העניין, לא מצאנו לקבוע עמדה בנדון. זאת משום שבכל מקרה, לא הוכח מרכיב הקשר הסיבתי. כידוע, זהו מרכיב שבלעדיו אין להוכחת עילת הרשלנות. בית המשפט קמא נימק את מסקנתו בכל הקשור לקשר הסיבתי, ולא מצאנו מענה מטעם המערערות לנימוקיו. במובן זה, ניתן לדחות את הערעור על בסיס תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בכל הקשור לקיומו של קשר סיבתי. לאמור, לא מצאנו בנושא זה שיש מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על סמך עמדת המומחה שבית המשפט המחוזי בחר להעדיף, ואלו תומכים במסקנה המשפטית שאינה מגלה כל טעות בדין.

על רקע מסקנות אלה, הצענו כי יש מקום לסיים את העניין בפשרה, תוך תשלום מסוים למערערות שישקף את האמור לעיל, הן ביחס לרכיב ההתרשלות והן ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי. ברקע – נזק רב לקטינה, שאינו שנוי במחלוקת. לצערנו, המשיבה הודיעה כי הצדדים לא הגיעו להסדר. נאמר רק כי גם לאחר מתן פסק הדין, אין מניעה לחזור למסלול של תשלום מסוים כפשרה, אך כמובן העניין תלוי בהסכמת שני הצדדים.

סוף דבר, הערעור נדחה. לנוכח נימוקינו, אין צו להוצאות.