ע"א 7220/97 הראל חברה לקבלנות ובניה בע"מ נ. דוד שחר

לפיה דחה בית המשפט את בקשת הפסלות שהגישה המערערת.

1.המשיבים תבעו את המערערת. בקשתה של המערערת למחוק על הסף מספר סעיפים מכתב התביעה נדחתה על ידי בית משפט השלום, תוך אימוץ טיעוני המשיבים (בלא פירוט). המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בית המשפט המחוזי הורה על השבת הדיון לבית משפט השלום, על מנת שינמק כראוי את החלטתו, תוך שהוא מותח ביקורת על היעדר ההנמקה. משהושב הדיון לבית משפט השלום, ולאחר דיון שהתקיים ביום 4.11.97, הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט מהמשך הדיון בתיק. הבקשה נומקה בטעמים הבאים: בית המשפט הביע כעס על פסק דינו של בית המשפט והטיח עלבון בבא-כוחה של המערערת; בית המשפט החליט, חרף התנגדות המערערת על מינוי מומחה וסרב לרשום בפרוטוקול את נימוקי ההתנגדות או את בקשת המערערת לעיכוב מינויו של המומחה עד להגשת בקשת רשות ערעור; בית המשפט דחק בבא כוח המשיבים להגן על החלטתו בעת הדיון בבקשת רשות הערעור באמרו: "תהיה גבר תלחם בערעור במחוזי ואל תסכים".

2.בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטתו הכחיש בית המשפט את הטענה כאילו גילה עוינות כלפי בא כוחה של המערערת או כאילו עלב בו. לעניין זה הוסיף בית המשפט, כי אף הבהיר, בתגובה לדברי בא כוח המערערת, כי אין הוא נוטר לו. בית המשפט אישר כי מינה מומחה מטעמו חרף התנגדות המערערת, אך ציין כי הוא נוהג לעשות כך כל אימת שמובאות בפניו חוות דעת סותרות - וכך עשה גם במקרה זה. בית המשפט הוסיף, כי נעתר חלקית לבקשת המערערת לעיכוב מינויו של המומחה ועיכב את המינוי ב - 30 יום. הואיל והבקשה לעיכוב ביצוע הושמעה לאחר הוצאת תדפיס הפרוטוקול הורה בית המשפט לבא כוח המערערת להגיש את בקשתו בכתב. בהתייחסו לדברים שנאמרו לבא כוח המשיבים ציין בית המשפט, כי ביקש לברר אם המשיבים עומדים על מינוי מומחה תוך 30 יום, או שמא הם מסכימים לדחייה המבוקשת, כך שיתייתר הצורך בהגשת בקשה בעניין זה. משהודיע בא כוח המשיבים, כי הוא מתנגד לעיכוב נוסף אמר לו בית המשפט, כי שומה עליו להיות עקבי בעמדתו זו גם אם תוגש בקשת רשות ערעור - על מנת שלא יתנהלו הליכי סרק (בית המשפט הכחיש את נוסח הדברים, כפי שיוחסו לו על-ידי המערערת). בסיכומו של דבר קבע בית המשפט, כי בקשת הפסלות אינה מגלה כל עילה מן העילות המנויות בפסיקה כעילות פסלות.

3.בערעור שבפני חוזרת המערערת על הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות וטוענת, כי מעבר לעילת הפסלות, המתמקדת לשיטתה בדברי בית המשפט לבא כוח המשיבה, מצביעים אופן ניהול הדיון, כמו גם הדברים שאמר בית המשפט לבא כוח המערערת, על עוינותו של בית המשפט למערערת.

4.המשיבים מתנגדים לערעור וטוענים שכל מטרתו היא לגרום לעיכוב נוסף בתביעתם נגד המערערת. לטענתם, גילה בית המשפט אורך רוח וסבלנות כלפי בא כוח המערערת, אף שהתנהגותו היתה עשויה לעורר כעס וקוצר רוח. המשיבים מאשרים את האמור בהחלטה נשוא הערעור בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע ולבירור עמדת בא כוח המשיבים בהתייחס לבקשה זו. עוד טוענים המשיבים כי אין בטיעוני המערערת כל טיעון המצביע על קיום אפשרות ממשית לקיום משוא פנים, כהגדרתו בפסיקה.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. בית המשפט הסביר את פשר דבריו לבא כוח המשיבה, ודברים אלה, בהקשרם, אינם יוצרים חשש ממשי לקיום משוא פנים, כהגדרתו בפסיקה (וראה: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, 250; בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח (3) 573, 605). גם יתר הטיעונים שמעלה המערערת, ככל שאין הם נסתרים בהחלטה נשוא הערעור, אינם יוצרים עילת פסלות, ואף המערערת עצמה מודה בכך.

הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח.