פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7242/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
אברהם מומברם
נ ג ד
המשיבות:
1. שרה פודולובני
2. עיריית עפולה
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעפולה
(השופט
י' בן-חמו
, סגן-נשיא), מיום 2.9.2009,
שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1574-07
בשם המערער:
עו"ד וג'די כעבייה
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בעפולה מיום 2.9.2009 (השופט י' בן-חמו , סגן נשיא), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת.א. 1574-07.
1.
המשיבה 1 תבעה את המערער ואת המשיבה 2 בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כשנפלה ברחבה הסמוכה לבית קפה שבבעלות המערער. בשל תקלה, נתן בית המשפט פסק דין חלקי בשאלת החבות בטרם חלף המועד להגשת סיכומים מטעם המערער, וקבע את התיק לדיון בשאלת הנזק. משנודע למערער דבר התקלה ביקש מבית המשפט לבטל את פסק הדין החלקי ולפסול את עצמו מלדון בתביעה. בית המשפט קיבל את בקשת המערער לבטל את פסק הדין החלקי וזאת כדי לאפשר למערער להגיש סיכומיו, אך לא מצא הצדקה לפסילתו.
2.
בהחלטתו, קבע בית המשפט כי אין די בכך שנתן פסק דין בטרם עת והחליט לבטלו כדי להביא לפסילתו, שכן יש לבחון מהי טיבה של ההכרעה הראשונה בתיק וכיצד היא משפיעה על יכולתו של השופט לדון בפתיחות הדעת בתיק בשנית. בית המשפט הוסיף כי אכן כתב את פסק הדין על סמך הראיות בתיק ובהתחשב בטענות הצדדים כפי שהיו בפניו אותה עת. ואולם, אין להסיק מכך כי עמדתו אינה ניתנת לשינוי. בית המשפט הוסיף כי ייגש לכתיבת פסק הדין לאחר כתיבת הסיכומים וההשלמות בפתיחות מלאה, שקילה ובדיקה של כל הטענות שיטענו הצדדים, ללא כל משוא פנים.
מכאן הערעור שלפניי.
3.
המערער טוען כי בפסק הדין שבוטל יש התייחסות מפורטת ביותר לעדויות שנשמעו בתיק, למהימנות העדים וכן נקבעו בו קביעות עובדתיות וזאת מבלי לשמוע את עמדת המערער ביחס אליהן. מדובר בפסק דין מפורט שניתן עם סיום ההליך, לאחר שמיעת הראיות, ולא "בהתבטאות מסויגת בהליך ביניים". לפיכך, לדעת המערער, לא ניתן יהיה לשכנע את בית המשפט בסיכומיו באשר למהימנות עד זה או אחר לאחר שהביע עמדתו בנושא במסגרת פסק הדין. לדעתו, למען מראית העין מוטב להעביר את הדיון לשופט אחר לבל יוותר בליבו של המערער החשד כי בית המשפט אינו מתייחס כלל לסיכומים בתיק והחשש כי בנסיבות אלה יקשה על בית המשפט לשנות דעתו.
4.
דין הערעור להידחות. בית משפט זה שב וקבע לא אחת כי אין די בכך שבית משפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפניו (ע"א 3535/00 יוסי וינר נ' חנה שרוט (לא פורסם, 1.7.2001)). כך נפסק, כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, מקום שקודם לכן דן בבקשת ביניים (ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 27.9.1996)). כך אף נפסק, בעניין שהוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית המשפט שנתן את פסק הדין, בצירוף הנחיות (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם, 26.8.1999)). וכך נפסק, כאשר ניתן פסק דין בטרם עת, ובוטל על ידי בית המשפט שהכיר בטעותו (ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (לא פורסם, 19.3.2000)), ממש כמו במקרה דנן. נקבע כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265 (2006)). אכן, בהקשר זה יכולה להיות, בין היתר, חשיבות לשאלה אם נשמעו ראיות אם לאו ואם נשמעו טיעונים אם לאו. ואולם, אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה. כל מקרה לגופו, כל אירוע ונסיבותיו (ע"א 1335/99 ש. ח. שוקי שווק ועבודות נ' בנק לאומי (לא פורסם, 22.4.1999)).
5.
במקרה דנן אכן נתן בית המשפט פסק דין בתביעה בטרם עת לאחר שמיעת ראיות בתיק
ולפני שהגיש המערער סיכומים מטעמו וזאת עקב טעות. ואולם, מלבד עצם מתן פסק הדין לא הצביע המערער על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, שגיבש השופט טרם קריאת סיכומיו. לפיכך אין בעובדה ששופט נותן פסק דין, על פי סיכומי צד אחד, כשלעצמה, כדי לפוסלו מלשבת בדין, לאחר ביטול פסק הדין וכך נפסק, כאמור בעבר:
"אכן, פסק הדין ניתן על ידי השופט, מבלי שחיכה להגעת סיכומי המערערים, הגם שנדחה מועד הגשת סיכומי המערערים (עקב דחיית המועד שניתנה להגשת סיכומי המשיבים). אולם בנסיבות העניין, אין בעצם מתן פסק הדין, כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, שגיבש השופט טרם קריאת סיכומי המערערים. כך גם עולה מדבריו של השופט בהחלטתו דוחה בקשת הפסלות. יצויין כי אמנם פסק הדין ניתן על יסוד הראיות שנשמעו אולם נוכח ביטולו של פסק הדין ומתן זכות למערערים להגיש סיכומיהם, אין חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1149/00, לעיל; ראה גם: ע"א 1860/97 מרבק בית מטבחיים בע"מ נ' אלי מזרחי
(לא פורסם, 7.4.1997)).
הדברים יפים לענייננו ועולים בקנה אחד עם ההלכה הקובעת כי אין בעצם העובדה שעל בית המשפט מוטל להכריע בעניין בו הביע עמדה מוקדמת, כדי להקים עילה לפסילתו, וכי יש להוסיף ולהראות כי מאותה הכרעה מוקדמת עולה גם חשש ממשי למשוא פנים. זאת לא הוכיח המערער. אדרבה, בית המשפט קבע בהחלטתו כי חרף גיבוש עמדתו על סמך הראיות וטענות הצדדים כפי שהיו בפניו אותה עת וקביעת ממצאים עובדתיים ומשפטיים על ידו, עמדתו ברת שינוי והיא תישקל בשנית לאחר בחינת סיכומי המערער והשלמות יתר הצדדים. בנסיבות אלה, ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער דין הערעור להידחות.
ניתן היום, כ"ד בתשרי התש"ע (12.10.2009).
ה נ ש י א ה