ב בית המשפט העליון
ע"א 7253/96 - ב'
בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון
המערער ות : 1. די.אס. השקעות בע"מ
2.אבנר אפריים בע"מ
נגד
המשיבים : 1. ז'קלין זרקא
2. יוסף זרקא
בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון
בשם המערערת 1: עו"ד איציק בוכשרייבר
בשם המערערת 2: עו"ד אילן מוריאנו
בשם המשיבים: עו"ד אמנון ירושלמי
פסק-דין
בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.
ביום 8.11.96 נמסרה למבקשות הודעה על קביעת ערבון בסך 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. המבקשות לא הפקידו את הערבון כנדרש.
ביום 10.11.97 נרשם הערעור לדחייה בפני כבוד הרשמת אפעל-גבאי בשל אי הפקדת הערבון. כן ניתנה למבקשות אפשרות ליתן טעם מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.
בעקבות החלטתה של כבוד הרשמת, הגישו המבקשות ביום 1.12.97 בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון. בתצהירו של מנהל המבקשת 1, התומך בבקשה, נטען כי הערבון לא הופקד משום שהמשיבים הגישו ערעור שכנגד, ועל כן הוא פנה לב"כ המשיבים לשם הגשת בקשה מוסכמת לקיזוז הערבויות, אך בא-כוח המשיבים התנגד לכך. בדיעבד הסתבר לו כי כל אחד מבאי כוח המבקשות סבר בטעות כי משנהו אמור לקבל את תשובת בא-כוח המשיבים בעניין זה, ועקב כך לא הופקד הערבון כמתחייב.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת בא-כוח המשיבים, הוא מעולם לא קיבל פנייה ממנהל המבקשת 1, והאמור בתצהירו של מנהל המבקשת 1 אף אינו מתיישב עם ההגיון. ראשית, משום שהמשיבים (המערערים שכנגד) אינם חייבים בהפקדת ערבון, ושנית, משום שאם הפנייה אל בא-כוח המשיבים נעשתה על ידי מנהל המבקשת 1, הרי לא ברור כיצד טעו בתשובתו באי כוח המבקשות. כמו כן, לטענתו, לא יתכן שהטעות נמשכה למעלה משנה.
דין הבקשה להידחות.
המועד להפקדת הערבון לא נקבע בחיקוק, ועל כן אין המבקשות צריכות להראות במקרה זה טעם מיוחד להארכת המועד. אולם גם כאשר הארכת המועד אינה תלויה בטעם מיוחד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשגרה ועל המבקש ליתן הסבר מתקבל על הדעת לאיחור (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , בעריכת ד"ר ש. לוין, מהדורה שביעית, עמוד 888).
במקרה דנן, אין בתצהיר התומך בבקשת המבקשות הסבר המניח את הדעת לאי הפקדת הערבון במועד.
האמור בתצהירו של מנהל המבקשת 1 אינו נראה סביר בלשון המעטה, ממספר טעמים:
ראשית, לא ברורה סיבת פנייתו של מנהל המבקשת 1 אל בא-כוח המשיבים בבקשה לקיזוז הערבויות, שהרי על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, לא חלה על המערערים בערעור שכנגד חובה להפקיד ערבון.
שנית, אף לא ברור לי מה הקשר בין פניית מנהל המבקשת 1 באופן אישי אל ב"כ המשיבים לבין טעותם של באי כוח המבקשות.
יתר על כן, אף אם אניח כי האמור בתצהירו של מנהל המבקשת 1 הוא אמת, וכי נפלה טעות בידי בא-כוח המבקשות, הרי שבבית משפט זה נפסק לא אחת כי טעות או רשלנות כשלעצמן אינן מצדיקת הארכת המועד (ראו: רע"א 2606/94 סגל נ' עזבון המנוח רוזנברג ז"ל, תקדין עליון 94(3) 917; רע"א 4564/94, יהודה בן יעקב סלמה נגד יהודה בן יום טוב סלמה , תקדין עליון 94(3) 1446).
זאת ועוד, אין בתצהיר המבקשות כל הסבר מדוע התעכבה הפקדת הערבון במשך שנה תמימה.
לכך מתווספת העובדה, כי המבקשות לא פנו מיוזמתם לבית המשפט בבקשה להארכת המועד, אלא בקשה זו הוגשה רק לאחר שהערעור נרשם לדחייה בפני הרשמת.
לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה להארכת המועד.
לאור דחיית הבקשה ואי הפקדת הערבון, אני מורה על דחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.
המבקשות ישלמו למשיבים הוצאות בסך 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ה בתשרי תש"ס
(5.10.99).
מיכל
אגמון, שופטת
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96072530.
P03