ע"א 7280/98 שמעון דיין נ. איבון דיין

1.ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 24.9.98 (כב' השופטת י' אחימן), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער.

2.המשיבה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות ומשמורת ילדים. במסגרת זו נפסקו סך 2,000 ש"ח כמזונות זמניים לטובת המשיבה. מערער מס' 1 (המערער) טוען, כי בעקבות הסכם שנערך בינו לבין המשיבה, היתה אמורה המשיבה לפנות את דירת המגורים המשותפת, לשם השכרתה וחלוקת דמי השכירות בינה לבינו. המערער הוסיף, כי המשיבה לא עמדה בחיוביה על פי ההסכם ובשל כך נותר המערער בפני שוקת שבורה, עת נאלץ לממן הן שכירת דירה והן תשלום מזונות. על כן נתבקשה הפחתת המזונות הזמניים. הבקשה הוגשה מספר פעמים. בדיון שהתקיים לבסוף, ביום 1.4.98, נדחתה הבקשה (יחד עם בקשות אחרות). בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (בר"ע 805/98), נדחתה.

3.ביום 25.6.98 התקיים דיון נוסף בתיק. במהלכו העיד ד"ר אלסטר, מן הלשכה הסוציאלית. במהלך חקירתו הנגדית על ידי בא כוח המערער, כך נטען, הופסקה החקירה על ידי בית המשפט. בשלב זה החל בית המשפט, מיוזמתו שלו, בבדיקת תצהיר העדות הראשית של המערער. לטענת המערער, לא רק שבדיקה זו קטעה את החקירה הנגדית אלא שנמשכה היא זמן רב ולמעשה סיכלה את היכולת לסיים דיון זה במועדו ובכך גרמה לדחיה נוספת של הדיונים בתיק. בסיום בדיקתו של התצהיר, נרשם בפרוטוקול מפי בית המשפט, כי:

"נתון בתצהיר שנתתם תחת אזהרה ונוגע להחזר הלוואה אינו נתון שמשקף את המציאות כפי שהיא אם נשתמש בלשון מאוד עדינה".

4.בעקבות זאת הגיש המערער שתי בקשות: האחת , בקשה להחזרת הדיון בבקשת רשות הערעור שהוגשה בשעתו על ידו לבית המשפט המחוזי (בר"ע 805/98). בקשה זו נדחתה. השניה , בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולישב בדין בעניינו. בבקשה צויין, כי המערער סבור כי בית המשפט נוהג במשוא פנים כלפיו ועל כן דינו להיפסל מלישב בדין בעניינו. כך, נוכח הדחיות המרובות של הדיון וההחלטה בבקשת המערער להקטנת חיובו במזונות זמניים; כך, נוכח הפסקת חקירתו הנגדית של ד"ר אלסטר ביוזמת בית המשפט, לשם בחינת תצהירו של המערער; ובייחוד, נוכח גיבוש עמדתו של בית המשפט והדברים שנאמרו על ידו במהלך הדיון, ובהם רמיזה ברורה של בית המשפט ולפיה שיקר המערער בתצהירו.

5.בהחלטתו מיום 24.9.98 דחה בית המשפט את הבקשה לפסילתו. אשר לדיונים שנקבעו לדיון שהיה ביום 25.6.98 (ועיקרם בקשת המערער להקטנת חיוב המזונות הזמניים), ציין בית המשפט, כי טענות אלו נגועות בשיהוי והעלאתן במועד זה אינה בדין. אשר לדיון מיום 25.6.98, הוסיף בית המשפט, כי אף המערער עצמו אינו טוען כי הפרט שנכתב בתצהירו נכון, וכי למרות זאת נקט בית המשפט ב"לשון עדינה" בעניין זה. בית המשפט הוסיף, כי אין לו כל עמדה עויינת כלפי המערער או בא כוחו. בית המשפט ציין עוד, בהתייחס לטענות לגבי ניהול הדיון ביום 25.6.98 כי כל שנעשה היה במסגרת "המאמצים שנעשו מטעם בית המשפט להשלמת הנתונים שהיה על המבקש [המערער] להציג והכל תחת מגבלה של זמן קצוב מראש". מטעמים אלה, נדחתה בקשת הפסילה.

6.על החלטה זו מונח בפני ערעורו של המערער. טוען המערער, ראשית , כי אין בקשתו נגועה בשיהוי, שכן כל האמור בה לגבי ההחלטות שניתנו טרם הדיון שהיה ביום 25.6.98 היה לא כטענת פסלות בפני עצמה, אלא אך לשם הבהרת הרקע לבקשת הפסילה עצמה, המתייחסת לדיון שהיה ביום 25.6.98. שנית , ולגופו של עניין, טוען המערער כי אין יסוד לקביעה או לעמדה כי שיקר הוא בתצהירו. לטענתו, בהמשך להחלטה שניתנה בעניין זה ביום 1.4.98, ציין המערער בתצהירו לא רק נתונים עדכניים שנתבקשו אלא גם הסבר להם, שהתבסס על תקופה קודמת. לטענת המערער, אין להיאחז בהסבר זה כנתונים עצמם (כפי שהוצהרו בתצהיר), ומכאן, כי שגתה כב' השופטת בעניין זה וטעות זו עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים. שלישית , המערער טוען כנגד הדרך בה התנהל ההליך כולו. המערער מדגיש, כי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון כנגד קביעת המהימנות של בית המשפט, שכן כב' השופטת עזבה מיד את האולם. עוד נטען, כי לא היה מקום להפסיק החקירה הנגדית, וכי חילופי דברים שלא מצאו ביטויים בפרוטוקול, מגבשים גם הם חשש ממשי למשוא פנים.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אשר להחלטות שקדמו לדיון ביום 25.6.98, הרי שאף המערער עצמו, למעשה, זנח הטענות כנגדן בערעורו. גם אם הופסקה חקירתו הנגדית של ד"ר אלסטר, כאמור בערעור ובבקשת הפסלות, הרי שלא מצאתי בהחלטה דיונית זו משום עילה לפסילת השופט מלישב בדין. אין בה, כשלעצמה, כל חשש ממשי למשוא פנים. טענתו העיקרית של המערער הינה כנגד "ממצא המהימנות" שנקבע בעניינו. עיינתי בטענה זו. נחה דעתי, כי גם בה אין משום עילה לפסילת השופטת מלישב בדין. אכן, הסברו של המערער בפני אודות ההבדל שבין "הנתונים העדכניים" שבתצהיר מחד, ו"ההסבר" להם, מאידך, צריכים להתברר בפני הערכאה הראשונה או ערכאת ערעור ולא במסגרתו של ערעור פסלות. מטעם זה גם ברור, כי אם הביע בית המשפט דעתו לכאורה בעניין זה, פתוחה הדרך בפני המערער מלטעון בעניין זה בפני הערכאה הראשונה (דבר שטרם נעשה) ולא על דרך של בקשה לפסול השופט מלישב בדין. מטעם זה, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אציין עוד, כי גם ביתר הטענות כלפי ניהול הדיון, לא מצאתי עילה לפסילת השופטת. כך, הן נוכח האמור בפרוטוקול הדיון, הן נוכח האמור ב"הערת בית המשפט" שבעמ' 48 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.98.

הערעור נדחה.