ע"א 7289/09 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה

במחוז תל אביב (השופט י' שנהב) מיום 18.8.2009 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת בת"ע 109503/03 (בש"א 8872/09), ובקשה להורות על הפסקת המשפט עד להחלטה בערעור.

1.

בעלי הדין הינם אחים המנהלים ביניהם הליכים משפטיים שונים בנוגע לרכושה ולירושתה של אמם המנוחה. בית המשפט נתן פסק דין ביום 7.5.2009 בו קיבל את התנגדות המשיבים לקיום הצוואה המאוחרת שערכה המנוחה, אותה ביקשה המערערת לקיים, והורה על ביטולה של הצוואה. עם מתן פסק הדין קבע בית המשפט מועדים להמשך ההליך בסוגית תוקפה של הצוואה המוקדמת שערכה המנוחה. ביום 30.6.2009, כחודשיים לאחר מתן פסק הדין ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתובענה לקיום הצוואה המוקדמת ובהתנגדות לה שהגישה. את הבקשה לפסילתה ביססה המערערת על התבטאות בית המשפט בהחלטה שנתן במועד שימוע פסק הדין בה קבע את התובענה הנוגעת לצוואה המוקדמת לשמיעת הוכחות, " אם יש עוד צורך בכך ". המערערת טענה כי התבטאות זו מגלה משוא פנים ודעה 'נעולה' באשר לתוצאות ההליך המשפטי בתובענה ומשמעותה כי התנגדותה למתן צו קיום לצוואה תידחה. המערערת הוסיפה כי טענתה מתחזקת לאור הקביעות המוטעות בפסק הדין בגינן הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, טעויות המעידות, לדידה, כי בית המשפט היה פסול מלכתחילה מלדון בתובענה לקיום הצוואה המאוחרת ויהיה פסול מלדון בתביעה ההצהרתית שהגישה המנוחה בעודה בחיים בנוגע לבעלותה ברכוש. המערערת הפנתה בהקשר זה להחלטה שנתן בית המשפט ביום 21.6.2006 שלפיה ההתנגדויות לצוואות יידונו בפניו וגם על תוכנה של החלטה זו השיגה בבקשתה.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי המערערת השתהתה בהעלאת הטענה וכי לאור העיתוי שבהגשתה, מדובר במהלך טקטי שנקטה כדי למנוע את קידום המשך הדיון בתובענה לקיום הצוואה המוקדמת. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי התבטאותו המצוטטת לעיל מתייחסת למסגרת המצומצמת של סדרי הדין והפרוצדורה בבירור התובענה שנועדה לייעל את המשך ההליך המשפטי. בית המשפט קבע כי אין בהתבטאותו זו כדי לבטא את דעתו בנוגע לסיכויי ההליך או תוצאתו ולו ברמה הלכאורית, אלא להפך, ניתן להבין את ההתבטאות ככזו שנועדה להיטיב דווקא את מצבה של המערערת ולאפשר לה לכלכל את צעדיה בכל הנוגע להמשך ניהול ההליך. בית המשפט הוסיף כי אף ניתנה למערערת הזדמנות לפרט בבירור את עילות הביטול של הצוואה ולבסס בהתאם את העדויות. אשר להשגות על תוכן פסק הדין קבע בית המשפט כי אלה מקומן בהליך של ערעור וכי אין בהכרעה לטובת צד מסוים, כשלעצמה, כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. עוד קבע כי אף על ההחלטה אליה הפנתה המערערת ניתן להשיג במסגרת הערעור על פסק הדין. מטעמים אלה דחה, כאמור את הבקשה.

מכאן הערעור שבפניי ועימו בקשה להורות על הפסקת המשפט.

3.

המערערת שבה וטוענת כי נוכח התבטאותו של בית המשפט ממנה עולה כי אין צורך בניהול הוכחות בפניו, היה עליו לפסול עצמו מלדון בהתנגדותה למתן צו קיום לצוואה המוקדמת.

המערערת סבורה כי מהתבטאות זו עולה כי הליך ההוכחות מיותר, שכן בית המשפט כבר גיבש דעתו בהסתמך על מסקנות פסק הדין והיכרות עם נסיבות התיק ואין הוא פתוח לשמיעת הוכחות אשר תאפשר שכנוע ושינוי. המערערת טוענת עוד כי פסק הדין מוטעה, מתעלם מהעדויות והראיות שהובאו לפני בית המשפט. המערערת משיגה שוב על תוכן ההחלטה מיום 21.6.2006 בו נקבע כי התובענות בנוגע לצוואות יידונו בפני השופט. המערערת טוענת גם כי בית המשפט גיבש עמדתו לגבי תוצאת התובענה הנוגעת לצוואה המוקדמת שכן קבע בפסק הדין כי המנוחה חתמה עליה וזאת חרף הכחשותיה בעדותה לפניו.

לדעתה, הבקשה לפסילה הוגשה במועד.

4.

דין הערעור להידחות. לא מצאתי כי יש בטיעוני המערערת כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט מלדון בתובענה הנוגעת לצוואה המוקדמת. בחינת התבטאות בית המשפט, בהקשרה, ובמסגרת כלל נסיבות העניין, מביאה למסקנה כי אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת בנוגע להליך שנותר לבירור בפני בית המשפט ואשר שונה מההליך שנדון לפניו קודם לכן. כפי שהבהיר בית המשפט בהחלטתו, ההתבטאות האמורה מתייחסת למסגרת של סדרי הדין, מתוך מטרה להביא לייעול ההליך המשפטי שלפניו, ואין לראות בה משום סגירת דעתו של בית המשפט בנוגע לתוצאות ההליך הנוכחי. משאין בהתבטאות זו כדי לבסס תשתית אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק כי דעתו של בית המשפט נעולה, ואין להסיק ממנה כי לא יעלה בידו לשפוט משפט צדק, דין הערעור להידחות (השווה: ע"א 2116/08 אהרון כובשי נ' מיכאל אסרף

(לא פורסם, 25.5.20089)). זאת ועוד, ניכר כי המערערת אינה שבעת רצון מפסק הדין שנתן בית המשפט בנוגע לצוואה המאוחרת, והדברים ברורים. אולם המקום להשיג על פסק הדין וכן על החלטות שניתנו במהלך ההליך הוא בערעור לבית המשפט המחוזי, וכך אמנם פעלה המערערת. על יסוד כל אלה דין הערעור להידחות וממילא נדחית

גם הבקשה להפסקת המשפט.

הערעור נדחה.