ע"א 7291/97 מחמוד סביחאת נ. בני סעדי

בפני בקשה למחיקת הערעור מחמת איחור של יום בהגשתו. בנסיבות הענין מצאתי לנכון לפרט גם את האירועים שקדמו להגשת בקשה זו.

1.הערעור מתייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ע' ר' זועבי) מיום 15.10.97. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים. בפתיח להודעת הערעור (שהוגשה ביום 11.12.97 נכתב, כי פסק הדין הומצא לבא כוחו של המערער ביום 28.10.97). עם הגשת הערעור הגיש המערער (המשיב בבקשה שבפני) גם בקשה לפטור מאגרה ומערבון. המשיבה (המבקשת בבקשה שבפני) התנגדה, בכתב ובעל פה לבקשה זו. במסגרת התנגדותה הכתובה לבקשה הועלתה גם טענתה לפיה: "המשיבה תוסיף ותטען כי הערעור הוגש באיחור ללא כל בקשה להארכת מועד ודינו להידחות." טענה זו, להבדיל מטענות אחרות בכתב ההתנגדות, לא נתמכה בתצהיר. ביום 14.1.98 התקיים דיון בגוף הבקשה במעמד באי כוחם של הצדדים. בהחלטת כב' הרשמת א' אפעל-גבאי מאותו מועד, אין כל התייחסות לטענת האיחור בהגשת הערעור. מאידך גיסא, נרשמה בהחלטה הסכמת בא כוח המשיבה ליטול חלק בהליכי פישור. ביום 27.9.98 הגישה המשיבה בקשה לדחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון ואי מענה להחלטת כב' הרשמת א' אפעל-גבאי מיום 25.5.98 בעניין זה (בקשה זו הוגשה, ככל הנראה, בטרם קיבלה המשיבה את החלטת כב' הרשמת מ' אגמון מיום 13.9.98 שהאריכה למערער את המועד להפקדת הערבון). ביום 22.3.99 הוצא צו לסיכומים. ביום 28.4.99 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים, וביום 7.5.99 הוגשה הבקשה שבפני - שהוכתרה בכותרת: "בקשה דחופה לדחיית הערעור על הסף הואיל והוגש באיחור".

2.בבקשה (שאינה נתמכת בתצהיר) נטען, כי הערעור הוגש באיחור של יום אחד, משום שהתקבל במשרדי ב"כ המערער ביום 27.10.97. המערער מתנגד לבקשה. בראשית הדברים הוא טוען נגד השיהוי הרב בהגשתה - בחלוף כשנה וחצי מאז הגשת הערעור ולאחר נקיטת הליכי ביניים רבים ושונים בהליך. שיהוי זה מונע, לשיטת המערער, את העלאת הבקשה בעיתוי זה. עוד טוען המערער (שאף הוא אינו תומך את טענותיו בתצהיר), כי היה כלוא החל מיום 26.10.97 ודבר מתן פסק הדין הגיע לידיעתו רק במהלך חודש נובמבר, וכי עורך דינו הקודם של המערער ציין בהודעת הערעור, כי פסק הדין התקבל אצלו ביום 28.10.97 - ולא כפי שטוענת המשיבה.

3.דין הבקשה להידחות. ולו מן הטעם שהמשיבה לא הביאה כל ראיה לסתור את האמור בפתיח להודעת הערעור, היינו שפסק הדין נשוא הערעור התקבל במשרדי בא כוחו דאז של המערער ביום 28.10.97. זאת ועוד, השיהוי הרב שנהגה המשיבה בהעלאת הטענה, שהוכתרה, כאמור, כ"בקשה דחופה", בפרט נוכח העובדה שטענה זו הועלתה בחצי פה עובר למועד הדיון בבקשת המערער לפטור מאגרה וערבון, ונראה כי נזנחה אז, עומד אף הוא לרועץ למשיבה. (והשוו: בש"א 304/91 כלל סחר ואח' נ' קאונטר טרייד אנד ברטר בע"מ ואח' , פ"ד מה(2)878).

הבקשה למחיקת הערעור נדחית איפוא. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך 750 ש"ח.