פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7297/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים
:
1.
אלי דרור
2.
רות [מירי] דרור
נגד
המשיבים
:
1.
אביבה רשפון, רווחה ק. אתא
2.
מרים ברם, רווחה ק. אתא
3.
עדה המר, פקידת הסעד
4.
עוה"ס עדה סוויסה
5.
עוה"ס גרסיאלה גלס
6.
עיריית ק. אתא, משיבה פורמלית
7.
ד"ר יאיר עמנואל
8.
יחזקאל כהן, מנכ"ל בני ברית
9.
יהודה לוי, מנהל בית חנה
10.
ד"ר דינה קוטליאר
11.
חדווה עינב, פקידת סעד
12.
דרור אלכסנדר, משיב פורמלי
ערעור פסלות שופט
על החלטתו של בית המשפט
המחוזי
בחיפה בבש"א 6402/98, ת.א. 470/98,
מיום
4.11.98, שניתנה על ידי כבוד השופט
עודד
גרשון
בשם
המערערים: גב' רות דרור
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט
ע' גרשון) שסרב (ביום 4.11.98) לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 470/98.
1. המערערים הגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה
תובענה (ת.א. 470/98), בה נתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי. בד בבד עם הגשת
התובענה, ביקשו המערערים פטור מתשלום אגרת בית משפט (המ' 3183/98). בית המשפט הורה
על מתן תגובת פרקליטות מחוז חיפה לבקשה, ולבקשת פרקליטות המחוז האריך את המועד
להגשת תגובה זו. משניתנה התגובה, הורה בית המשפט (ביום 1.7.98) על דחיית הבקשה,
מטעמי הפרקליטות. בקשת המערערים (מיום 23.9.98) להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה
זו (בש"א 5180/98) נדחתה לאחר קבלת תגובת הפרקליטות, מטעמי הפרקליטות. כמו-כן נדחתה (ביום 13.10.98) גם בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטה זו.
2.ביום 3.11.98 הגישו המערערים בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מהמשך הדיון בת.א. 470/98. בקשה זו נומקה בטענה ש"מכל החלטה והחלטה...עולים קווים המצביעים על דעה קדומה לדחות את הבקשות ולהשליח (!) את "נימוקי" הדחיה ב"תגובות" המשיבה." עוד נטען, כי בית המשפט התעלם ממצוקתם הכלכלית של המערערים, שדי בה, כשלעצמה (לשיטת המערערים), להביא למתן הפטור המבוקש. תמיכה נוספת לבקשתם מצאו המערערים בכך שהגישו עתירה נגד בית המשפט (בג"ץ 7897/98).
3.ביום 4.11.98 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, בקבעו, כי הנימוקים התומכים בה אינם מקימים עילת פסלות, אלא עשויים להוות, לכל היותר, טענות לערעור.
4.בערעור שבפני חוזרים המערערים על הטענות שהעלו בבקשת הפסלות, וטוענים, כי העובדה שבית המשפט אימץ, באופן גורף, את תגובות הפרקליטות והסתמך עליהן באופן בלתי מסוייג בהחלטותיו היא המצביעה על משוא הפנים שמגלה בית המשפט.
5.דין הערעור להידחות. בעל דין המבקש להביא לפסלותו של שופט הדן בעניינו צריך להראות כי התנהגות השופט מעוררת חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247). בענין אחר ציינתי:
"מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש
לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור'). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות ( IMPARTIAL ). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט 'נעולה' ואין הוא 'פתוח' לשכנוע ולשינוי". (בג"צ 2184/94 גלברט
נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח (3) 573, 605).
לא מצאתי בטענות המערערים ראייה, ואף לא ראשית ראייה לקיומו של משוא הפנים הנטען. העובדה שבית המשפט קיבל (ואף שב וקיבל) החלטות דיוניות הדוחות את בקשות המערערים והמאמצות את עמדת הצד שכנגד, אין בה כשלעצמה, משום ראייה לקיום דעה קדומה ו'נעולה' בעניינם של המערערים (וראו: ע "א 2668/96
וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ , לא פורסם). מבלי לקבוע עמדה באשר לנכונות ההחלטות (עניין שאינו מצוי, ממילא, בפני), די לי אם אומר כי עיון בגוף ההחלטות אינו מצביע על קיומה של דעה כאמור. גם העובדה שהמערערים בחרו לעתור נגד בית המשפט אינה מביאה, מניה וביה, לפסילתו של בית המשפט מלדון בעניינם - שאם לא תאמרו כן יוכל כל בעל דין להביא לפסלותו של שופט הדן בעניננו על דרך של הגשת תלונה, עתירה וכיוצא באלה (והשוו: ע"פ 7472/96 טלמור
נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
הערעור נדחה איפוא.
ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ט
(12.1.99).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98072970.
A02
/דז/