ע"א 7319/96 זהרה ספורי נ. נאדיה מועמר

ביום 5.11.98 ניתן פסק הדין בערעור זה. בפסק הדין דחינו את הערעור תוך שחייבנו את המערערת לשאת בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

סמוך לאחר מתן פסק הדין הגישו המשיבים 1 ו2- "הודעה ובקשה להעברת הפיקדון", ובה ביקשו להעביר הפיקדון בגובה כל סכום ההוצאות שנפסק, לידי בא-כוחם. זמן מה לאחר מכן הוגשה הודעה מטעם המשיבים 3 ו4- בה התבקשה העברת חלקם היחסי בהוצאות שנפסקו בפסק הדין לידיהם.

בהחלטתנו מיום 30.5.99 קבענו, כי אנו רואים את ההודעה שהגישו המשיבים 1 ו2- כבקשה לתיקון טעות בפסק דין. נוסיף ונציין, כי מאחר שהודעתם של משיבים אלה הוגשה בטרם חלפו עשרים ואחד הימים הקבועים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, קיים טעם מיוחד להארכתו של המועד לתיקון טעות בפסק דיננו (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין), עמ' 910).

המשיבים 3 ו4- מתנגדים לתיקון המבוקש. לטענתם בפסק הדין לא נפלה כל טעות הטעונה תיקון, ולחלופין, כי אף אם נפלה טעות אין היא טעות הנתונה לתיקון. לטענתם, מפסק הדין נובע בבירור כי את סכום ההוצאות שנפסק יש לחלק בין המשיבים שווה בשווה.

המערערת מצידה מודיעה כי היא מתנגדת להעברת הפיקדון למי מן המשיבים. יאמר מיד כי אין בין הבקשה שבפנינו לבין התגובה ולא כלום, ולפיכך לא מצאנו להידרש כלל לתגובה זו.

דין הבקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין להתקבל.

כוונתנו בפסיקת ההוצאות היתה, לזכות את המשיבים 1 ו2- בלבד, ואי ציון מספרי המשיבים במפורש אינו אלא טעות קולמוס. כוונה זו יכולה להילמד ממספר נתונים מצטברים: המשיבים 1 ו2- היו המשיבים היחידים שהתנגדו לקבלת הערעור והם שנטלו חלק ממשי בהליכים. בהודעה שהוגשה מטעם המשיבים 3 ו4- (אשר הוכתרה בכותרת "סיכומים") נרשם, כי בערעור לא התבקש כל סעד נגדם, וכי למעשה הינם משיבים פורמליים בלבד. המשיבים הוסיפו וציינו, כי הם מסכימים ומצטרפים לכל טענותיה של המערערת.

לא היתה כוונה, אף לא היה מקום, לפסוק הוצאות לטובת המשיבים 3 ו4-. לפיכך, הבקשה מתקבלת ופסק הדין יתוקן כך שבשורה החמישית לפסק הדין ירשם: "המערערת תישא בהוצאות המשיבים 1 ו2- בסכום כולל של 20,000 ש"ח".