ע"א 7323/00 מותעב אל נאטור נ. עטאללה מריח

בשנת 1965 נחתם בין המבקש למשיב הסכם, שלפיו התחייב המבקש להעביר לבעלות המשיב 1 (להלן: המשיב) קרקע שבבעלותו (להלן: ההסכם). העיסקה לא נשלמה ולא נרשמה הבעלות בקרקע על-שם המשיב. בשנת 1995, רשם המשיב הערות אזהרה על הקרקע בגין ההסכם. המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בחיפה בתובענה לפיה נתבקש בית-המשפט להורות על מחיקת הערות האזהרה. המבקש טען, כי ההסכם שנחתם היה למראית-עין בלבד, ונועד להבטיח פרעון חוב של המבקש למשיב וכי ממילא בוטל ההסכם עוד בשנת 1965.

בית-המשפט המחוזי דחה את תובענת המבקש וקבע, כי ההסכם תקף.

המבקש הגיש ערעור לבית-משפט זה (ע"א 7890/96), בסופו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יידחה הערעור מהטעם שהמבקש "לא הוכיח את תביעתו ולא על יסוד הנימוק שההסכם ... עדיין בתקפו, ובעניין זה לא תהיה כל הכרעה שיפוטית."

לאחר דברים אלה הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי תובענה בגידרה נתבקש, בין היתר, סעד הצהרתי לפיו המשיב הוא בעליה של הקרקע. בהגנתו טען המבקש, כי ההסכם אינו תקף ואילו המשיב טען, כי המבקש מושתק מלהעלות טענה זו מחמת השתק פלוגתא.

בית-המשפט המחוזי (השופטת ניצה שרון) קיבלה את טענת המשיב וקבעה, כי המבקש מנוע מלהעלות טענות בנוגע לתוקף ההסכם מחמת השתק פלוגתא.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה טען המבקש, כי החלטה בית-המשפט המחוזי ניתנה בהתחשב באמור בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בלבד, בעוד שבערעור קבע בית-משפט זה, בהסכמת הצדדים, כי בשאלת תוקף החוזה לא תהיה כל הכרעה שיפוטית, ובנסיבות אלה לא מתקיימים התנאים הדרושים לקיום השתק פלוגתא.

לא מצאתי מקום למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי. המבקש יוכל להעלות טענות הגנה אחרות בהליך המתקיים בפני בית-המשפט המחוזי, ולאחר מתן פסק-דין בבית-המשפט המחוזי, ובמידה שירצה בכך, יוכל להעלות טענות כנגד החלטה זו במסגרת הליך ערעור. בנסיבות אלה, אין מקום למתן רשות ערעור בשלב זה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.