ע"א 7353/13 א.ר.א.ג בינוי ופיתוח בע"א נ. פ.ר.ח אלומיניום בנגב בע"מ

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"א 5321-08; כבוד השופט ש' פרידלנדר ; להלן:

פסק הדין ), בגדרו פסק בית המשפט כי על המבקשת (להלן: אראג ) להעביר למשיבה (להלן: פרח ) את יתרת שכרהּ בסך של 477,932 ₪, ובכפוף לכך דחה את התביעה ואת התביעה שכנגד שנדונו לפניו.

2.

כמפורט בפסק הדין, אראג זכתה במכרז של משרד הביטחון למיגון גני ילדים בקיבוצים סעד וכפר-עזה. בעקבות זכייתה התקשרה אראג, הקבלן הראשי, עם קבלן- המשנה פרח לשם ביצוע עבודות המיגון. בין הצדדים סוכם כי לאחר שמשרד הביטחון יאשר את החשבון שתגיש פרח ישירות אליו, יועבר התשלום עבור העבודות לאראג, וזו תעביר לפרח סכום כספי בשיעור של 88% ממנו. כפי הנראה, היחסים בין הצדדים עלו על שרטון, ופרח הגישה תביעה נגד אראג, במסגרתה העלתה טענות שונות באשר להתנהלותה של אראג, ובייחוד ביחס לקנוניה שרקמה לפי הנטען עם משרד הביטחון, אשר הביאה להפחתה מן התשלום המגיע לה עבור העבודות שביצעה. אראג ביקשה לדחות את טענות פרח, והגישה מצִדה תביעה שכנגד ובה עתרה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, ושיפוי בגין הוצאות שנשאה בהן, לטענתה, בשל התנהלותה של פרח.

3.

לאחר שדן בטענות הצדדים פסק בית המשפט המחוזי כי פרח לא הוכיחה את עיקר תביעתה, ובכלל זאת את הטענה לפיה תשלומים שקיבלה אראג ממשרד הביטחון הועלמו ממנה במרמה. עם זאת קבע בית המשפט כי פרח הייתה זכאית לבצע כקבלן- משנה את מכלול עבודות המיגון בקיבוץ סעד, ועל כן אראג לא הייתה רשאית לשלול ממנה את שכרה בגין עבודות שלד הפלדה, המיתדים והפיתוח, ו "פרח זכאית לרווח קבלן-המשנה שלה בגין עבודות אלה" (פסקה 103 לפסק הדין). לפיכך נפסק כי על אראג להשלים את שכרה של פרח בסך של 477,932 ₪. התביעה שכנגד נדחתה גם היא, באשר אראג לא הוכיחה את הפגיעה הנטענת במוניטין, וגם לא את זכאותה לפיצוי אחר. אראג הגישה ערעור על פסק הדין, ולצדו בקשה זו לעיכוב ביצועו. זה המקום לציין כי בטרם הגשת הערעור הגישה אראג בקשה לתיקון פסק דין לבית המשפט המחוזי, וזו טרם הוכרעה.

4.

לטענת אראג, סיכוי הערעור נוטים לטובתה באשר היא מערערת על מסקנות משפטיות שיצאו מלפני בית המשפט המחוזי; ולאותו כיוון נוטה גם מאזן הנוחות, על אף שמדובר בפסק דין כספי, לאור מצבה הכלכלי של פרח. מנגד טוענת פרח כי טענותיה של אראג באשר למאזן הנוחות לא הוּכחו, וכי סיכויי הערעור להתקבל, נמוכים גם הם.

5.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. הלכה ידועה היא כי כאשר מבוקש עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, הנטיה היא שלא להעתר לבקשה, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות ( ע"א 7022/12 עיריית פתח תקוה נ' אוסטוינד (25.10.2012)). אכן, אראג לא הוכיחה כדבעי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה – מרבית טענותיה רלוונטיות לשנים עברו, והיא לא הוכיחה בצורה מספקת, כי המצב הכלכלי שהיה מנת חלקה של פרח בעבר מוסיף להתקיים גם לעת הזאת, אם כי יש אינדיקציה מסויימת לכך. אשר לסיכויי הערעור, די אם נאמר כי על פני הדברים ישנן טענות הראויות להישמע, בשים לב לטענתה של אראג על אודות הצורך בהפחתת עלותן בפועל של העבודות שביצעו קבלני-משנה אחרים, מסכום הכסף שנפסק לזכותה של פרח בפסק הדין.

6.

אשר על כן, ולאור הסכמתה של אראג להפקיד את הסכום שעיכובו מתבקש בקופת בית המשפט, החלטתי לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי, כך שמחצית מסך 477,932 ₪ בצירוף מע"מ תופקד בקופת בית המשפט, ומחציתו תועבר לפרח. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.