ע"א 7387/14 יואל לויתן נ. עו"ד רמי צוברי

1.המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הסכם שכר טרחה מיום 21.1.2010 שנחתם בינם לבין המשיב הוא הסכם בלתי חוקי ובטל. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה ביום 9.8.2014 את התובענה, וכתוצאה מכך נותר בעינו חוב שכר הטרחה של המערערים על פי ההסכם האמור, חוב שעמד על כשני מיליון ש"ח. עוד יצוין, כי לטובת המשיב נרשם משכון על זכויות המערערים בנחלה מספר 112 במושב שדה ורבורג (להלן: הנחלה ).

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור בתיק דנא. במועד הדיון בערעור הסכימו הצדדים כי ההכרעה בערעור תיעשה בדרך של פשרה במסגרתה יפסוק בית משפט זה סכום שישולם למשיב כשכר טרחת עורך דין בטווח שבין 450,000 ש"ח לבין 650,000 ש"ח ובתוספת מע"מ. עוד הוסכם, כי בכך יבואו כל המחלוקות בין הצדדים לידי סיום ויימחק המשכון הרשום לטובת המשיב על הנחלה. בהמשך להסכמה זו פסקנו ביום 24.11.2015 כי שכר הטרחה לו זכאי המשיב יעמוד על סך 500,000 ש"ח בתוספת מע"מ והוספנו, כי " סכום זה ישולם למשיב מתוך יתרת הכספים המוחזקים על ידי עו"ד יעל דאובר שמונתה ככונסת נכסים למימוש הנחלה מתוקף שיעבוד שהוטל עליה לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ ". יצוין, כי האמור לעיל נקבע בהתבסס על מסמכים שהוצגו לעיוננו, מהם עלה כי בקופת הכינוס ייוותרו כספים לטובת ביצוע פסק הדין.

2.ביום 20.1.2016 התקבלה בבית משפט זה החלטתו מיום 14.1.2016 של כב' רשם ההוצאה לפועל שרון קרן ובה התבקשה הבהרה לפסק דיננו.

על פי החלטת הרשם, כונסת הנכסים, שלא היתה צד להליך בערעור דנא, פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות, בטענה כי לא ניתן בשלב זה לחלק את הכספים טרם השלמת הליך הכינוס וטרם שהובהרה תמונת הוצאת הכינוס הכוללת, לרבות תמונת מצבת הנושים המובטחים ותמונת הנושים בדין קדימה. כונסת הנכסים טענה, כי ביצוע פסק הדין " יהווה פגיעה קשה במצבת הנשייה ובדיני הקדימות ואין אפשרות לשלם כרגע מתוך הכספים את התשלום הנדרש, אלא לאחר השלמת הליכי הכינוס ". לאחר שהוגשו תגובות המערערים והמשיב החליט רשם ההוצאה לפועל כי אף הוא סבור כי תשלום החוב למשיב יהיה " בבחינת פגיעה בקופת הכינוס, בסדרי הקדימויות בהליכי הכינוס, לרבות הוצאות הכינוס הקודמות ופגיעה בנושים בדין קדימה, ויש לגרום לכך כי בית המשפט הנכבד יבהיר כי אין בפסק דינו כדי לגרום לפגיעה בדיני הקדימויות על פי כל דין ". הרשם הוסיף, כי למצער יש לקבוע שהחוב הפסוק ישולם לאחר סילוק הוצאות הכינוס וסילוק חובם של הנושים בדין קדימה, לרבות הנושה המובטח.

3.לאחר קבלת החלטת רשם ההוצאה לפועל הורינו לצדדים להתייחס להחלטה זו ולצרף להתייחסותם את המסמכים שהוצגו לעיוננו במועד הדיון בערעור, ואשר בוערו לאחר מתן פסק דין.

בתגובת המערערים מיום 10.2.2016 נטען כי בית משפט זה נתן דעתו, עובר למתן פסק הדין, לדו"ח שהגישה כונסת הנכסים ללשכת ההוצאה לפועל שכותרתו "הבהרה ובקשה חוזרת מוסכמת לאישור תשלום סידור חלוף" (להלן: הדו"ח ) ושהוצג במהלך הדיון בערעור. מהדו"ח עולה, כי לאחר ביצוע כל התשלומים לנושים בדין קדימה, לנושה המובטח (בנק לאומי), לבעלת המשכון (מ.א. טנא השקעות 2013 בע"מ) וכיסוי הוצאות הכינוס, צפוי שייוותר בקופת הכינוס סך של 843,000 ש"ח, כך שלא תהיה כל מניעה לפרוע את החוב הפסוק למשיב (אשר, כאמור לעיל, גם לטובתו נרשם משכון על זכויות המערערים בנחלה ועל כן הוא קודם לנושים שאינם מובטחים). עמדת המערערים היא כי ביצוע פסק הדין לא יפגע בקופת הכינוס ואין הוא טעון כל הבהרה.

גם המשיב, בתגובתו מיום 3.2.2016, טען טענות דומות ובכלל זאת הטענה כי רשם ההוצאה לפועל חרג מסמכותו, שכן פסק הדין אינו טעון כל הבהרה.

4.לתגובות הצדדים צורף הדו"ח. אכן, מעיון בדו"ח עולה כי כונסת הנכסים ערכה חישוב של המצב הכספי הנוגע לכינוס הנכסים ועל פי המפורט שם זכויות המערער 1 בנחלה נמכרו תמורת הסך של 9 מיליון ש"ח (כולל מע"מ), החוב לבנק לאומי עמד על 1,703,129 ש"ח, צפוי לחול מס שבח בגין מכירת הנחלה בסך 624,419 ש"ח, תשלום המע"מ בגין מכירת החלק החקלאי של הנחלה יעמוד על 373,729 ש"ח, דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל יהיו בסך 3,250,000 ש"ח והיטל השבחה יעמוד על 100,000 ש"ח. בדו"ח פורטו גם הוצאות משפטיות ותשלום עבור עריכת חוות דעת, כמו גם שכר טרחת כונסת הנכסים. סך כל התשלומים, לרבות שכר טרחת הכונסת, שישולמו בדין קדימה, עתיד לעמוד על 5,223,115 ש"ח, וייוותר סכום של 2,073,000 ש"ח לחלוקה ליתר הנושים. לטובת שני נושים נרשם משכון על זכויות המערער 1 בנחלה: הנושה מ.א. טנא השקעות 2013 בע"מ והמשיב. החוב לנושה הראשון עומד על כ- 1,230,000 ש"ח, כך שהיתרה היא בסכום 843,000 ש"ח. נמצא, כי על פי הדו"ח האמור לא אמור להיות קושי בהעברת סכום פסק הדין לידי המשיב כנגד מחיקת המשכון הרשום לטובתו, מבלי לקפח נושים בדין קדימה ונושים מובטחים. לפיכך, לכאורה, לא היתה מניעה להורות כאמור בפסק הדין, על תשלום הסכום הפסוק למשיב מתוך קופת הכינוס. הוראה זו התבססה על עמדת הכונסת שהוצגה בבית משפט זה באמצעות הדו"ח.

5.נוכח מצב דברים זה, לכאורה נראה כי אין כל מניעה לקיים את פסק הדין שניתן בערעור ולהעביר למשיב מקופת הכינוס את הסכום שנפסק לזכותו. ואולם, בטרם תינתן החלטתנו בבקשת ההבהרה שהופנתה על ידי רשם ההוצאה לפועל, אנו מאפשרים לכונסת הנכסים, עו"ד יעל דאובר, להגיב עד ליום 3.3.2016 לאמור בהחלטה זו.