ע"א 7399/01 עיסא בהר נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו בעקבות כתב אישום המייחס לו עבירות של התעללות ותקיפת קטין חסר ישע, וכן עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, סחיטה בכח והיזק בזדון. מיוחס לעורר כי בתקופה הרלבנטית לאישום התגורר עם המתלוננת ובתם המשותפת שהיתה אז בת שנה ושבעה חודשים.

ביום 28.3.01 בלילה פרץ ויכוח בין העורר למתלוננת בקשר למזונות הילדה, והוא היכה את המתלוננת בעינה וגרם לה פגיעות גופניות נוספות, וכן שבר פריטי רכוש בדירה. באותו ארוע הוא היכה את התינוקת בחוזקה בחלקים שונים של גופה וגרם לה לשטפי דם ופציעות שונות. כן איים על המתלוננת כי אם תתלונן נגדו במשטרה יהרוג אותה.

בית המשפט המחוזי בחיפה מצא כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים, זאת לאחר שניתח בפירוט רב את הראיות וקבע כי מצויות ראיות לכאורה להרשעתו בדין. בית המשפט קבע כי קימת עילת מעצר כנגד העורר וכי אין מקום להפעלת חלופת מעצר. הוא ביסס את קביעתו על מסוכנותו, העולה לא רק מהמעשים נשוא כתב האישום אלא גם מעברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעה ממרץ 2000 בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות של אותה תינוקת בעת שהיתה בת 4 חודשים. כן הורשע בהכאת המתלוננת וילדיה האחרים שהיו אז בני 7 ו5-. בגין אותן הרשעות נגזרה עליו שנת מאסר בפועל ומאסר על תנאי לתקופה של שנה למשך שלוש שנים, והעבירות נשוא תיק זה נעברו כחודשיים וחצי לאחר ששוחרר מן הכלא. על רקע נסיבות אלה, ונוכח הקשר המתמשך בין העורר למתלוננת וקיום הליכים נוספים ביניהם בתחום עניני המשפחה והמזונות, הסיק בית המשפט המחוזי כי קיימת מסוכנות גבוהה בשחרור הנאשם והורה על מעצרו, מבלי לדון בחלופת מעצר קונקרטית.

2.בטיעונו לענין הערר התמקד ב"כ העורר בשאלת חלופת מעצר והסביר כי בשלב הראשון בדיון במעצר העורר ביקש בית משפט קמא התייחסות לענין חלופת המעצר והוא מפנה לצורך כך להחלטת בית משפט קמא מיום 12.9.01, בה נקבע בין היתר, כי בשל בעיה שהתעוררה לגבי יצוג הנאשם באותו שלב יתקיים טיעון לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר "תוך שמירה על הזכות של המשיב לטעון לחלופה לכשיתגבשו נתונים לצורך הצעת חלופה כזו, ללא צורך להצביע על שינוי נסיבות". דיון לגופה של בקשת המעצר התקיים ב13.9.01- והסניגורית שבינתיים מונתה מטעם הסניגוריה הציבורית טענה בסוף דבריה כי אם בית המשפט ישתכנע שישנן ראיות לכאורה, היא מבקשת לשמור על זכות הנאשם להציע חלופה, והוסיפה "בינתיים לא השגנו". בית המשפט קבע את מועד מתן החלטתו ל16.9.01- ובמסגרת החלטה זו קבע כי יש לעצור את העורר מהטעמים שהובהרו לעיל, בלא שניתנה הזדמנות לסניגוריה להמציא את טיעוניה לענין חלופה.

טוען, אפוא, ב"כ העורר כי במתן החלטה לגופו של ענין המעצר ללא מתן אפשרות לבדוק חלופה קונקרטית שגה בית משפט קמא ופעל בכך בניגוד לאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים הקובע כי יש לבדוק אפשרות חלופת מעצר מתאימה - דבר שלא נעשה כאן. לעצם ענין החלופה הציע כי העורר יתגורר בבית ידידה בישוב מעלות, המצוי הרחק ממקום מגוריה של המתלוננת, והיא תישא באחריות לפקח על קיום תנאי מעצר הבית על ידו. לחלופין, ביקש בא כוח העורר להחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי לבדיקה מפורטת של שאלת החלופה.

ב"כ המדינה מתנגדת לבקשה ומבקשת לאמץ את החלטת בית משפט קמא העומדת, לגישתה, באמות המידה של חוק המעצרים.

3.בחנתי את נימוקי הערר על רקע טיעוני הצדדים בפני ונוכח מכלול נסיבות הענין דעתי היא כי יש לדחות את הערר ולאשר את החלטת בית משפט קמא.

הצדק עם ב"כ העורר בטענתו כי על בית המשפט לתת דעתו לשאלת חלופת מעצר, שהרי נאמר בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים כי לא יצווה בית המשפט על מעצר של נאשם אלא אם כן לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. הוראה זו אכן מחייבת את בית המשפט להתייחס לאפשרות חלופת מעצר במסגרת הדיון בהליך המעצר, אולם אין הדבר מחייב בכל מקרה לבחון חלופה קונקרטית. שהרי התייחסות להיבט חלופת המעצר אפשר שיביא במקרים מסויימים למסקנה כי חלופה - יהא אשר יהא טיבה - איננה הולמת את נסיבות המקרה, ואם כך, מתייתרת הבחינה הפרטנית של חלופה ספציפית שאיננה אלא בחינת-סרק שסופה שלא תביא לתוצאה המבוקשת על ידי הנאשם. בחינת חלופת מעצר אינה פעולה הנעשית בחלל הריק. היא נעשית כחלק ממכלול שיקולים ההולמים נסיבות מיוחדות של מקרה. מכאן שמקום שמשתכנע בית המשפט מחומר הראיות והנתונים שלפניו כי חלופת מעצר, תהא אשר תהא, לא תשיג את מטרת המעצר, אין הוא חייב בבחינה פרטנית של חלופות - בחינה אשר בלאו הכי לא תישא פרי.

זהו מצב הדברים בענייננו. בית המשפט נתן דעתו לצורך לשקול חלופת מעצר, אלא מצא כי לאור טיב העבירות בהן מואשם העורר כאן ונוכח עברו הפלילי המכביד ביותר בעבירות מאותו סוג שנעברו לפני זמן קצר מאד, ובהינתן העובדה כי מדובר בפגיעות קשות בתינוקת רכה בשנים, כל חלופה שתוצע לא תשיג את מטרת המעצר.

אני שותפה לגישה זו של בית משפט קמא. טיב העבירות וטיב הרשעותיו הקודמות של העורר מעמידות אותו בדרגת סיכון גבוהה ביותר לבתו הקטנה וגם למתלוננת. נראה כי אין דבר שיש בו כדי להרתיעו, לא הרשעותיו הקודמות, ולא עונש מאסר בפועל שנגזר עליו וקיום מאסר מותנה התלוי כנגדו. יצריו האלימים כלפי בתו ואמה פורצים ללא ריסון עצמי וגוברים על כל מחסום של הרתעה. הקשר בין העורר לבין המתלוננת ובתם הוא קשר מתמשך, ומתקיימים הליכים משפטיים בין האב לאם ומחלוקת בנושא מזונות הקטינה. קיים חשש של ממש כי אם העורר לא יוחזק מאחורי סורג ובריח, עלולים להתרחש ארועים אלימים נוספים אשר לא ניתן לצפות את תוצאותיהם. סיכונים כאלה אין לקחת - בין כלפי המתלוננת ובין כלפי התינוקת, ונראה כי שום חלופת מעצר גם בריחוק מקום מבית המתלוננת לא תתן תשובה הולמת מפני מסוכנותו של העורר.

לאור זאת, צדק בית משפט קמא כאשר לא נכנס לבדיקת חלופת מעצר ספציפית, משסבר - ובדין כך - כי שום חלופה בנסיבות חמורות אלה לא תספק את בטחונן הנדרש של הנפגעות.

לאור כל אלה, הערר נדחה.